שושנת העמקים קכז

דשויא שליח אלא שא"י אם דעתו מיפות וכיון שאמר אחר כלך כו' חזינן דעתו מיפות וירושלמי מוקי לה בלא שויא שליח וע"כ מיכן ולהבא ולא למפרע והשתא אין קושיא מה אתם לדעתיכם דמכאן ולהבא וודאי שלוחו הוא ואף מה שתרם כבר נעשה עכשיו תרומה. וכ"ת דהמ"ל נמי ה"ק ולתרץ בא קושית הכ"מ שם ופי' דהר"מ ז"ל איירי בדלא שויא שליח ומכאן ולהבא והשמיט הך דינא דשויא שליח דלהוי למפרע כמסקנת גמרא דילן דאין כ"כ נפקותא (עיין בהגאון המפרש ד"ה בא דנ"מ אם נגע ט"י קודם ונ"מ עוד אי נאכל התרומה לזר קודם או למפרע הוה תרומה חייב מיתה ולוקה ואי מכאן ולהבא לא הוה תרומה למפרע ומיהו לענין מלקות נראה התראת ספק כה"ג לכ"ע פטור אלא אי הוה מתוקן בכך כיון דלע"ע נאכל ואינה בעולם) וכ"ז דוחק ועוד דבפ"ה מה"א ה"ח כתב הר"מ ז"ל הנכנס שלא ברשות והיא עובדא דפרזומא קידושין נ"ב ב' ומפרש לה בלא שויא שליח וכמ"ש הלח"מ שם וכמ"ש הכ"מ כאן אלמא דבתרומה כה"ג הוה למפרע תרומה דאל"כ אכתי מה מייתי מתרומה לקידושין דבשעה שקידש לא הוה דידיה ולית כאן קידושין ויש לדחות דאפילו אמר אח"כ אני מקדשך בפרזומא זה אפ"ה לא הוה קידושין דמשום כיסופא אמר בע"ה כן ולא הקנה לו וקידשה בגזל ועאה"ע כ"ח וב"ש אות י"ד ומ"ש כ"מ מסוגיא דאיירי מכאן ולהבא לא הבינותי דהא דאמר הכין ואיהו סובר בב"מ ואיהו אמר שם יאוש שלא מדעת הוה יאוש למפרע ועט"ז בי"ד של"א אות ט"ו. ולענין אי נתן בע"ה רשות לחבירו לקדש ולא אמר מיפות ואח"כ אמר או שויא שליח לקדש לנפשיה ולא פי' לכאורה להר"מ וטור אין חילוק וכל שאין מצוה כמו תרומה לא אמרינן גילוי דעת ומכאן ולהבא ג"כ צ"ע בכ"ז:

ואני ההדיוט הכותב אשר דרכי החכמה נעלמו ממני אוסיף עוד להפליא עמ"ש הטור בי"ד של"א דאם יודע שכריו תרום שפיר ואם א"י לא והמעיין בתוס' עירובין ל"ב א' ד"ה רב ששת וברא"ש יראה לכאורה דנהפוך הוא דכל שצוה המשלח להניח התרומה בצד הכרי והלך ומצא כן אין חזקתו תרום כסוגיא דחולין כי שמא כו' והשליח אינו חושש כי סובר דאם לא יראה המשלח התרומה אצל הכרי ידע שלא נתרם כי כן ציוה (עיין ברא"ש וש"ג שם כתבו תרומה אצל הכרי) ולשמא יתרום אחר לא אסיק השליח אדעתיה משא"כ אם אמר שיתרום ויתן לכהן או טובת הנאה לשליח אדרבה יאכל הבע"ה מיד דכל שיש תקלה למשלח כי יסבור שהשליח תרם וא"צ הבע"ה לידע אם נעשה הפעולה כדמוכח בעירובין ודלמא לא שקיל מיניה ומשני חזקה ולר"ש אין חילוק בין ד"ת לד"ס וכן ביולדות ועומר שאין אנו יודעין אם נעשית הפעולה ואף מחדש הרחוקים א"א להם להוודע מ"מ ביולדת משמע אף שיכולה לידע בירושלים (עמש"ל כי בזה י"ל מר"פ נישייליה ועמ"ל פ"ד ה"א מה"ב) וא"כ בנתן רשות לשליח ליתן התרומה לכהן או טובת הנאה לשליח רשאי לאכול מיד חזקה והיכא שצוה ליתן התרומה אצל הכרי השליח סומך שלא יראה הבע"ה התרומה אצל הכרי ולא יבוא לידי מכשול המשלח:

והנה י"ל קצת דברי הטוי"ד בסימן של"א דהגמרא מיירי באומר לשליח לא ותרום ותניח התרומה אצל הכרי דוודאי לכ"ע (עיין ברא"ש וש"ג אצל הרי"ף משמע שהיו גורסים בחולין דכ"ע אין שליח עושה שליחותיה כה"ג שלא יהיה מכשול להמשלח יע"ש) כה"ג אין חזקתו תרום כי השליח יאמר שהמשלח יראה שאין התרומה אצל הכרי ולשמא יתרום אחר לא אסיק אדעתיה והטור מיירי באומר טובת הנאה שלך או תן לכהן דוודאי אסיק השליח אדעתיה שבע"ה יאכל מיד ומש"ה השליח עושה פעולתו ומ"מ סיים הטור דבע"ה אין רשאי לאכול עד שימדוד הכרי ויראה אם נחסר כדי מדתו ר"ל מדת תרומה לפי מה שהוא תורם דאי לא"ה שמא כו' ר"ל נהי דיעבד היכא שאין השליח לפנינו וא"א לברורי סמכינן אחזקה כו' הא כל שא"י אם נעשה הפעולה