שושנת העמקים קכו

השליח וודאי תרם מאחר שיש מכשול שמא שמע אחר והשליח אסיק אדעתיה. וסבור הייתי לומר אני העני דה"ק אם מצא כריו תרום לא חיישינ"ן לאחר כלומר דלית כאן חששא כלל דא"ל אחר תרם כיון דבע"ה גלוי דעתיה דניחא ליה בכך והא דתורם שלא ברשות אין תרומה מוקמינן ליה בלא גלי דעתיה דשמא מצוה בו יותר כו' והרי הר"מ ז"ל בפ"ד מה' תרומות ה"ג התורם שלא ברשות ובא בע"ה ואמר כלך אצל יפות תרומה למפר"ע וכמ"ש הכ"מ שם ובב"י ובש"ע י"ד של"א סל"א אף בדלא שויא שליח ה"ה כאן ובחולין אזיל כדהוה ס"ד בב"מ כ"ב א' דשויא שליח כמ"ש הכ"מ אלא דא"כ קשיא אהמחבר מסל"א אל"ד ועוד דאכתי לא הרואנו כלום דא"כ מה הלשון הלכך דא"נ אין חזקה למאי ניחוש לה:

ובדברי קדשו של הט"ז שם אות ט"ו כתוב לאמור וז"ל וע"כ אתה צריך לומר כיון דמצוה הוא כיון דעתה ניחא ליה מעיקרא נמי היה דעתו בזה שכל הרוצה יתרום הבנתי אני ההדיוק דוודאי כל שעשה ראובן לשמעון שליח ובא אחר ותרם (אף דלא נתן טובת הנאה לתורם) אין תרומה דלא ניחא ליה באחר אלא בשליח זה משא"כ באומר כלך אצל יפות אמרינן גלי דעתא דניחא ליה שכ"ל הרוצה יבוא ויתרום. ושוב האיר ה' עיני וראיתי בפירוש כן בקרית ספר להמבי"ט בפ"ד מה' תרומות ה"ו וז"ל האומר לשלוחו צא ותרום אין חזקה להקל בדאורייתא (הוספה מדיליה) דלמא אחר תרם שלא ברשות דאע"ג דניח"ש לה במאי דתרם ואמרינן לעיל תרומתו תרומה הכא דכבר עשה שליח שאני עכ"ל והנה מלת דניחש לענ"ד ט"ס וצ"ל דניחא ליה ומקשה מלעיל דכלך אצל יפות אף בדלא שויא שליח ותי' דעשה שליח זה גרע טפי וכדכתיבנא:

ויש לנו הרהורי דברים בדברי קדשו של הט"ז שתמה על הב"י שהביא הא דמרי בר איסק דהתם להבא הוא ואני העני לא ידעתי למה חרה אפו בו והלא הב"י כינים ואמיתיים הם דמדאמרו אמימר ורב אשי למר זוטרא השתא אמאי לא אכל מר והא אמרו אם נמצאו יפות ומה ראיה התם שויא שליח וניחא ליה וכלך אצל יפות גילוי מלתא בעלמא דדעתיה בשל יפות משא"כ לענין גזל ש"מ דבתרומה נמי אף דלא שויא שליח כלל דגלי דעתא למפרע בתרומה ומסיק התם דווקא בתרומה דמצוה אבל הכא משום כיסופא ועפרש"י קידושין נ"ב ב' ד"ה לא משום כיסופא דקאמר ליה דלא נכסוף אבל למפרע לא דלא ניחא ליה משמע מכאן ולהבא וודאי מתנה נותן לו (וכיסופא פי' דמקדש כו') אלא שאין כאן קידושין למפרע ועכשיו שותקת וא"י מי הכריחו לזה דבב"מ משמע דאפילו האידנא לא אכל מר זוטרא כו' ואיפשר פירש כן לאמימר ורב אשי דאמרו למר זוטרא לית להו הך סברא דכיסופא ואפ"ה כתב רש"י דאינה מקודשת אף לדידהו דהתם עכ"פ לע"ע נותן בלב שלם ולא למפרע ומיהו מה שאכלו קודם אפשר יודעים היו דמרי בר איסק אוהב ת"ח (עיין בשיטה מקובצת) ועכ"פ מדאמרו למר זוטרא כן לסברתו מש"ה פירש"י שם כן:

ונוראת נפלאתי עמ"ש המ"ל פ"ד מה' תרומות ה"ג עמ"ש רבינו כלך אצל יפות תרומה סיים מכאן ולהבא ירושלמי במסכת תרומות פ"א ה"א והא גמרא בבליות ב"מ ס"ב חולק ע"ז דמקשה לאביי אלמא למפרע הוה תרומה יע"ש. וראיתי להמפרש (הגאון מוהר"ר אליהו ז"ל) שם בירושלמי ד"ה ואם סיים וז"ל ובאלו מציאות הדיוק להיפוך משום דשם מוקי לה דעשאו לו שליח מעיקרא אבל הש"ס זה משמע ליה דלא נעשה שליח אלא השתא עכ"ל וירצה בזה דירושלמי ובבלי ל"פ דבבלי משמע ליה תרומתו תרומה למפרע וע"ז היה פריך לאביי ומשני דשויא שליח ותסברא וליטעמיך) דאף לרבא צ"ל דשויא שליח דאל"ה אין סברא שיהא תרומה למפרע כו' אלא