שושנת העמקים קכה

היכא דיוכל המשלח לבוא לידי עבירה א"כ וודאי אין חילוק בין לעת ערב כו'. ומיד אית לומר שליח עשה שליחותיה ור"ש דחי אפ"ה לעת ערב:

ולענין הלכה הנה ר"ת דעתו מבואר בתוספת עירובין דס"ל הלכה כר"נ ואף בחזקה אלימתא בשל תורה לקולא לא והמ"ל שם בד"ה או הביאו עוד סיעת הפוסקים הסוברים כן הרי"ף מדלא הביא בהתקבל חילוק בין חזקה אלימתא או לא והא דלא חילק בין ד"ת לדרבנן סמך אמ"ש בעירובין ולי העני אין מכאן ראיה מוכרחת די"ל מדסתם בעירובין חזקה שליח עושה שליחותיה ולא סיים מדרבנן משמע בד"ת נמי וההיא דהמקבל י"ל כמ"ש בגיטין. עוד הביא המ"ל דברי הרשב"א ז"ל בחולין כ"ה אהא דר"כ בתרומה הביא החילוק בין ד"ת לקולא לא ולחומרא אמרינן ובדרבנן אף לקולא (וכ"ש לחומרא) ולא הביא החילוק בין אלימא או לא והביא דברי הר"מ ז"ל בפ"ד מה' תרומות ה"ו ומדסיים הר"מ ז"ל שאין אומרים באיסורין (היינו בד"ת וכ"ה בקרית ספר שם) חזקה לקולא אלא לחומרא משמע דלא משכחת לקולא אף בחזקה אלימא יע"ש במ"ל ובדרבנן סמך הר"מ ז"ל אמ"ש בה' עירובין פ"ו והמחבר בי"ד של"א סל"ד השמיט תיבת אלו שאין אומרים באיסורין כו' וא"ל משום דלא חזקה אלימא כדבעינן למימר לקמן אי"ה וע"ש בבאר הגולה עוד הביא המ"ל ממ"ש הר"מ ז"ל בפ"י ה"י ממעשר חזקה על חבר וזה להר"מ יע"ש ולי השפל אין מכאן כ"כ ראיה די"ל שליח עד הערב וחבר לאלתר ואף שי"ל זה דעד הערב היכא כו' וגם בגמרא אמאי לא אמר וליטעמיך מ"מ י"ל דנקיט חזקה אף דעביד איסורא שלא מן המוקף עוד הביא ראיה מפ"א ממחוסרי כפרה הי"ב חזקה כדרב שמעיא וזה למ"ד בד"ת אין חזקה לקולא וזה ראיה נכונה מדנתן הר"מ טעם אוכלת בקדשים לערב (לא על שיכולה לשחוט קדשים שלה ועיין הק"פ פ"ו ה"א בכ"מ ובלח"מ פ"א ממחוסרי כפרה שם דכל שלא מסרה לב"ד של כהנים אף שמסרה ליד כהן אין אוכלת בקדשים לערב ואף שי"ל דאוכלת אף אם היא בירושלים וא"צ לשאול (דאף אי חזקה כל דיכול לברורי בקל ע"י שאלה מבררינן כדאיתא ר"פ נישייליה מ"מ הרואה יראה כמ"ש דכל שלא מסרה לב"ד אסורה וכאמור:

אמנם הר"ר שמשון והר"י והרא"ש שם בעירובין והטור בי"ד של"א פסקו כל דיכול המשלח לבוא לידי איסור חזקה עושה שליחותיה אף בד"ת לקולא ובדברי הטור שם נתקשה המ"ל בב' מקומות בפ"ד מה' תרומות ה"ו ופ"ד מה' בכורות ה"א וכתב שהם דברים תמוהים ד"ה אך דבחולין אמרינן דלמא אינש אחרינא שמע תרם עכ"ל ובאמת שקושייתו עצומה עד מאוד דהמעיין בתוס' והרא"ש בעירובין לא דחו כלל הך סוגיא דחולין דר"ש מודה לה ועוד דלהא אי חיישינן דלמא אחר תרם אין תלוי במחלוקת ר"נ ור"ש. ולא די לנו הצער הזה עד שאני השפל תמה על עצמי דהיל"ל להקשות דברי הטור מיניה וביה בי"ד של"א שכתב אבל הר"ר שמשון פסק בשל תורה עושה שליחותיה אם הוא בענין שיהא מכשול להמשלח אם לא יעשנה הלכ"ך אם יודע שכריו תרום לא חיישינן שמא תרם אחר אבל אם א"י שתרום לא יסמוך על השליח כי השליח חושש שלא יסמוך עליו ולא יאכל עד שידע שהוא תרום עכ"ל והשתא ממ"נ אי לא חיישינן כלל שמא תרם אחר דלא כסוגיא דחולין דאין סברא שאחר יתרום שלא ברשות א"כ מה הלשון הלכך דאף אי אין חזקה למאי ניחוש כיון שמצא כריו תרום ואי דה"ק דלא חיישינן לתרם אחר דהשליח אסיק אדעתיה דשמא שמע אחר ומש"ה חזקה עושה שיש מכשול אם לא יעשנה מיד שמא אחר יתרום (וסוגיא דחולין ר"נ הוא והרא"ש לא סיים דהשליח לא אסיק אדעתיה ולזה כתב דא"א הרא"ש ז"ל הסכים לזה) דא"כ כשא"י שכריו תרום אמאי לא יאכל כי