שושנת העמקים קכג

ממ"ש הטור אבל בגיותן ל"ש בהו חתנות ואינו לוקה ע"ד שיבעל וא"ז לוקה משום לא יקח ומדכתב כן ש"מ בגירותן לוקה בחיתון בלא ביאה וטעם הדבר נ"ל דבשלמא להר"מ ז"ל דמוקי קרא בגיותן (כס"ד דרבא) א"כ קרא אמר לא תתחתן כו' בתו לא תקח כי יסיר בן הנולד דהיינו ביאה משא"כ להטור לא תתחתן בגירותן וסיפא דקרא כי יסיר קאי ע"כ בגיותן דבגירותן ל"ש הסרה עת"ו ע"ז ל"ו ב' ד"ה כי יסור (ומהרש"א ז"ל שם) וא"כ בגיותן לוקה בביאה לחוד דבגיותן ל"ש חיתון (לפי' הטור אליביה דהטור יע"ש) ולכאורה י"ל דהא בגמרא ע"ז ל"ו ב' פריך ולר"ש דאמר כי יסיר לרבות כל המסירין מ"ה ומשני דרך זנות. שוב ראיתי שיש ליישב זה כמ"ש הכ"מ פי"ב מא"ב ה"א ובב"י אה"ע סימן ט"ז בחי' הא' דרבא דאמר בגיותן לית להו חתנות הוא אליביה דרבנן ולר"ש עיקר הטעם מכי יסיר ולא תתחתן גופא משום כי יסיר דדריש טעמא דקרא יע"ש א"כ שפיר אמר לר"ש אתו אינהו גזור בזנות דלדידיה לא תתחתן דווקא דרך אישות בגיותן. ותבלין יש לזה דע"כ לכאורה לר"ש הכין הוא דכי יסיר דמיותר הוא לרבות כל המסירין ואלו היה סובר לא תתחתן בגירותין לאו מיותר דאי לאו כי יסור ה"א כולי קרא בגירותין לא תתחתן ולא תקח ומש"ה צריך כי יסיר לומר דלא יקח בגיותן אלא דלר"ש לא תתחתן קאי בגיותן וכאמור ועתוס' ע"ז ל"ו ב' ד"ה כי יסיר וקדושין ס"ח ב' ברש"י ותוס' שם אבל לתירוץ הב' של הב"י והכ"מ דרבא אף לר"ש אמר הכין א"כ משמע דלר"ש נמי אין לוקה. אלא בקידושין דווקא ומיניה לרבנן בז' אומות הכין הוא דווקא דרך אישות בגיותן ולא היה בידי כעת דרישה ופרישה לעיין ביה. סוף דבר אני העני נבוך בפי' זה בטור מכמה טעמים ועוד דא"כ הא דפריך בתמורה לרבא דאי עביד לא מהני מאלמנה לכ"ג ומשני לא יחלל חילולין הוא עושה כו' ואכתי נתינה דקחשיב התם בקידושין ס"ז ב' דתפסי קידושין דרחמנא אמר לא תעביד בשלמא שאר ח"ל לית לאו בקידושין לחוד ובכלל אחר כתבנו מזה ועיין בספר ידי אליהו למהר"א גליפאפ"ה ז"ל דף ק"ג ע"א יע"ש וכ"ת כי תהיין במאי מוקים לה עיין שם בספר ידי אליהו ז"ל בשאר ח"ל ולא בנתינה וצ"ע:

שוב האיר ה' עיני וראיתי שיש להביא ראיה ממ"ש הר"מ ז"ל פי"ב מהא"ב ה"ו וז"ל לא פגעו קנאין ולא הלוקוהו ב"ד הרי עונשו מפורש בדברי קבלה שהוא בכרת שנאמר כי חלל יהודה כו' ועב"ח באה"ע סימן ט"ז שהר"מ ז"ל בא לתרץ כו' ועח"מ שם אות ה' ובמ"מ שאם הלקוהו נפטר מכרת (דא"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן והא ההוא קרא דחלל יהודה בפרהסיא היה ואפ"ה היה לוקה ואע"ג דקנאים פוגעים בו ומיתה פוטר ממלקות אלמא כיון דרשות ולא מצוה לא הוה קלב"מ למלקות ולא לממון ושאני רודף ומחתרת דמצוה משא"כ זה דבא לימלך אין מורין כן ויש לדחות גם ראיה זו:

עיין בר"מ ז"ל פי"ט מה' סנהדרין כשמנה לאוין שלוקין עליהם מנה לאו קס"ג המתחתן בעכו"ם קס"ד קס"ה עמון ומואב שנשאו בת ישראל ובעלו ולשיטתיה בהא"ב פט"ו ה"ב דח"ל אין לוקין עד שיקדש ויבעל וכן בלאו קנ"ז ממזר שקידש ובעל וא"י למה כתב בלאו קס"ג המתחתן משמע בחיתון לחוד לוקה ונהי דפסק כדס"ד דרבא דלא תתחתן קאי בגיותן מ"מ הא לדידיה אין לוקה אלא דרך נשואין ובעילה דווקא כמ"ש בהא"ב פי"ב ה"א אבל חיתון לחוד לא יע"ש:

כלל כב אדבר בו בענין שליח עושה שליחותו:

שאלה לוי אמר ליהודא לקדש