שושנת העמקים קכ

טריפה ד"א גרם ליפסל משא"כ שבת ע"י שחיטה גרוע גרעיה ליפסל עולמית ושא"ר מיקרו וחולין אפשר לאו ד"ת יע"ש הרי דתי' דחשנ"ב ס"ל לתנא דמתני' לאו ד"ת וחילוק בין טריפה אין השחיטה מגרע שמיה שחיטה ושבת אלו המתין עד אורחא היה מותר ושחיטה בשבת מגרע ל"ש שחיטה. ועדיין לא הונח לי דבברייתא קתני שבת וע"ז ושור הנסקל וקפטרי רבנן ובשלמ' שבת ועכו"ם בההוא שחיטה גרעיה וגורם לפסול משא"כ ש"ה דלאו גרעיה וד"א גרם כטריפה. שוב ראיתי שדבריו כינים דבה"א אמר ש"ה שא"ר משא"כ באמת מסיק שם ע"ב דפליגי אי החזירו שומר לבית בעליו וגורם לממון כר"ש כו' י"ל דחכמים פטרי בש"ה דהחזירו אין מחזר או דבר הגורם לממון לאו כממון דמי וזה פשוט. ואמנם מ"ש הפ"י שם ד"ה ולכך דמש"ה לא מוקי בלא אתרו ביה דא"כ סיפא דמשנה (ב"ק פ"ז מ"ד) טבח לעכו"ם אמאי פטור בלא קיבל התראה אימא לצעורי מכוין אין זה מוכרח די"ל בישראל מומר כדמסיק בחולין מ"א וכ"ת אי מומר מאי אריא לעכו"ם תיפוק ליה שחיטת מומר שא"ר וכה"ג פטור וניחא לאוקמיה מתני' דלקמן דהלכתא כחכמים דברייתא דהא כי מוקי מתני' דהכי כר"מ נמי לאו כהלכת' וי"ל דלא ניחא לאוקמיה מתני' דלקמן במומר דסתמא תנן:

עוד אשוב אל מ"ש למעלה כי לכאורה לשון הב"ח שכתב דלר"י הסנדלר דלא ראוי לאכילה הוה כלא נשחטה משמע דמטמא כנבילה ולא עשתה פעולה דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כרבא בתמורה ומלבד שכתבנו לעיל דיום הגורם ל"ש הא דרבא בלא"ה קשה א"כ שוגג נמי וכ"ת דוקא מזיד דעבר אהורמנא דרחמנא דכבר כתבנו בכלל אחר דה"ה שוגג ועוד תקשי קושית התו' חולין קט"ו א' ד"ה כל איך אוכלין אלים שסירסן עכו"ם מל"ת כ"ת דומיא דבב"ח וי"ל מדאסר לגבוה כו' והמתבאר שם מלת כ"ת אף שוגג מתועב הוא כמ"ש הפר"ח בי"ד סימן ס"ד אות כ"ו ואי ס"ד בפלוגתא דאביי ורבא שוגג מהני איך אוכלים אלים מסורסין ודאסר לגבוה בשוגג מיירי ש"מ אף שוגג לא מהני ואפשר מכי קודש יליף דאין מעשה שבת מועילים כלום המבשל בשבת שאסור עולמית וגילוי מלתא השוחט מטמא כנבילה ודווקא מזיד ולא שוגג כדמסיק מחלליה במזיד אמרתי:

וראיתי להתוס' ב"ק ע"א ד"ה בשלמא דהך סוגיא כמ"ד אדם אוסר וא"ת לצעורי וי"ל כשנותן רשות לשליח לשחוט כרצונ"ו ואפילו לעכו"ם דל"ש לצעורי בעלים מכווין שהשליח סבור שהיא של גנב עכ"ל. הנה מ"ש למ"ד אוסר דלמ"ד אין אוסר אף דגברא בר קטלא כמ"ש רש"י חולין מ"א א' ד"מ ואי מ"מ לא מיפסלא השחיטה מחמת שחיטת מומר דבאותה שחיטה רוב פוסקים מכשירים עי"ד ופריך שפיר שחיטה שבת ראויה. וראיתי להפ"י הקשה מע"ז נ"ג ב' (ומ"ו א') ישראל שזקף לבינה ובא עכו"ם והשתחווה אסרה דשליחותיה עביד וכ"ש כאן דעשאו שליח בפירוש דיכול לאוסרו ושמא משמע לתוס' דלא איירי שצוה לשוחטו לשם עכו"ם וכ"מ מתי' התוס' יע"ש. ונוראות נפלאתי על מר"ן הפ"י דמה קשיא ליה דאף דצוה הגנב בפירוש להשליח לשחוט לעכו"ם מ"מ איך אוסר השליח של בעלים הראשונים דאטו הגנב בעלים נינהו לומר שליחותיה עביד וכ"ת מיד במשהו קנאה הגנב בשינוי מעשה ואוסר השליח דשליחות של גנב עושה הא התוס' בב"ק שם ב' ד"ה איסורי הוקשה להם זה היאך מחייב ד' וה' בכל שחיטה ותי' דזה לא חשיב שינוי והא וודאי אף בשחט כל הב' סימנים לא חשיב שינוי דאל"כ אכתי וטבחו כולו באיסורא בעינן ומ"ש הפ"י וכ"מ כתי' התוס' הוא ממ"ש התוס' כרצונ"ו ובאמת לישנא דתוס' קשה דהול"ל שהגנב צוה בפי' לשליח לשחוט לעכו"ם ואני ההדיוט מבין מד"ה כוונה אחת עמד בזה מר"ן המ"ל פ"ג