שושנת העמקים יב

בהבנת דברים אלו אם הכוונה כיון דאיכא היקשא מתפילין נהי דסמוכין כהיקשא חשיב ולא כתו' מ"מ כיון דהיקשא צריך למלתיה אוחרא תו לא שבקינן היקשא כ"ה לתפילין דל"צ אלא לזה וז"א דצריך ג"כ לא הוכשרו למלאכת שמים אלא טהורים בלבד והנכון דה"פ דלא דרשינן כל שישנו אלא היכא דא"צ כי אם לזה אבל כל דצריך למלתיה אוחרא לא דרשינן כל שישנו דמ"ע נשים פטורות ול"ת חייבות ועוד דמאי חזית למדרש לחומרא נימא לקולא כל שצריך ג"כ למלתיה אוחרא לכן לא דרשינן כלל ומ"ש הרמב"ן ז"ל דלא תאכל כו' לא צריך כ"א לזה קשה הא צריך דברים הבאים לידי חימוץ יוצא ידי מצה א"כ נימא נשים פטורות ממצה מתפילין או ג"ש ט"ו מסוכה ולזה י"ל דאין דנין ק"ו מהלכה וה"ה כל י"ג מדות כמ"ש בס' ג"ו וכבר עמדנו ע"ז בס' פורת יוסף כלל י"ד עמ"ש התוס' פסחים דס"ד למילף ג"ש מסוכה והא סוכה הלכה כו' ולמ"ש התוספת ביבמות א"ש ההוא דריש אלו עוברין דהיקשא הוא בחד קרא ולחומרא מקשינן. ודע שהתו' ביבמות הניחו בקושיא דלא לחייבי נשים בכלאים ובערכין ג' ב' ד"ה הני תירצו דמדר"י אמר רב השוה הכתוב כו' יעו"ש וירצו בזה דהיקשא הוא ועדיף מסמוכין ויש להקשות למה הניחו בקושיא ביבמות כיון דהונח להם דנשים פטורות מציצית דהיקשא עדיף מסמוכין ה"ה דמתורץ דחייבות בכלאים מהיקשא שבא בכתוב כמפורש. וכ"ת כלאים אין שוה בכל דהותר בכהנים וביבמות פ"ד ב' אמרי' כי השוה בשוה בכל הא בורכא דבערכין מסיק כהנים חייבין בכלאים שלא בעידן עבודה ובעידן עבודה מצותו בכך או עשה דחי לל"ת (וברש"י יבמות שם י"ל מ"ש עונשין לאו וכרת משא"כ עשה והא איכא פסח אע"ג עשה יש בו כרת ואמאי נשים פטורות לחד מ"ד וע"כ השוה רק בלאו לא בעשה וע"כ שי עשו משמע קום ועשה לא שוא"ת ודומיא דשבועות שקר וגם לאו שאין בו מעשה מנלן וי"ל דומיא דשבועות שקר ובתיבת גמא כתבנו בזה ושם ביבמות יש ב' תירוצים יע"ש):

והנה בסמוכים פלוגתא דר"י וחכמים וי"ל דמוקי לא יגלה בשומרת יבם ולעבור בג' לאוין (או ב' ולאחר מיתה כפירש"י בחומש מרא"ם ז"ל) ואמאי לא אאשת אביו ולעבור בב' לאוין וקאי אדסמיך ליה וכ"ת דמיתה ומלקות ב' רשעות תינח לר"ל באו"ב פ"ה משא"כ לר"י וכ"פ הר"מ ז"ל פי"ב מה"ש דחייבי מיתות שוגגין חייבין מלקות בלאוי נוכראה (ולאו דידיה אין לוקין דניתן לאזהרת מיתת ב"ד) וכ"ש לשיטת הר"מ ז"ל בשורש ב' דלאוין יתירי לא לעונש דקשיא כדאמרן. והנה לראב"ד פרק עשירי מכלאים הלכה ב' ופ"ח מכלי המקדש הי"ב דבמקדש אפשר כל היום אשתרי כלאים אפשר דחשיב קצת לאו שאינו שוה בכל ושפיר הקשה ביבמות. וביבמות פ"ה א' יש ב' תירוצים ולתירוץ א' נשים חייבות אף לאו שאינו שוה בכל וכ"ה ודאי ובערכין כהנים בתפילין איצטרכו ליה מה"ד הואיל ובמצוה דיד ליתא בדראש נמי קמל"ן י"ל דשלא בשעת עבודה אף דיד חייבין ובעידן עבודה לוים וישראלים פטורין דעוסק במצוה כו' בין דיד ודראש כדמסיק בזבחים י"ט א' כהנים לוים וישראלים פטורים בדוכנן ומעמדן וצ"ע:

עוד אני חוזר על הראשונות והוא דיש הבדל בין ק"ו ומה מצינו ובין ג"ש והיקש וסמוכין דבק"ו ומ"מ אין עונשין ומזהירין וג"ש והיקש וסמוכין עונשין ולמדין ואין משיבין ומנא אמינא לה מהא דמרובה ס"ג ב' וברש"י ד"ה היקשא הוא דהיינו סמוכים (והוא שם מושאל) אלמא אף סמוכין אין מושיבין וע"ש ק"ו ב' ברש"י ד"ה היקשא הוא. ועם זה נבין מ"ש מהרש"ל בפסחים כ"ב א' בתוס' ד"ה ואימא ובמהרש"א ז"ל שם די"ל דקושית הגמרא ואימא כמים הנסכים ע"ג המזבח ואי דנפקא מלא יאכל י"ל מהתם לא לקי על הנאה כמ"ש הר"מ ז"ל פ"ח מה' מ"א הלכה יו"ד ומהיקשא לקי וכ"ת דהתוס' לשיטתם דסוברים דמלא יאכל לקי אהנאה שהרי בדף כ"א ב' ד"ה כל הוקשה להם דלחייב כרת אהנאה מכל מקום מלא יאכל לא לקי על הנאה עד שיהא כזית ואלו מהיקשא לקי בנהנה בשוה פרוטה עיין בר"מ ז"ל פ"א מה' מעילה ה"ט ולזה פירש מהרש"ל ז"ל באופן אחר:

ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד מ"ש בפסחים