שושנת העמקים קיח

ממון ל"ד אם באו כא' אף הם קודם ממון כל שלא סר ממנו עדיין חיוב מיתה ומלקות פטור ממון וזה פשוט וכ"ה בירושלמי ר"פ אלו נערות התיב ר' זעירא קומי ר' מנא כו' על כל שיבולת יש התריית מיתה ואם נסלק חיוב מיתה ועדיין יש חיוב ממון מבואר מסנהדרין ע"ג ב' דחייב:

ונוראות נפלאתי עמ"ש הדו"פ בח"מ ש"ן אות י"ו עמ"ש הטור שחט בשבת פטור דמש"ה לא כתב רבינא מיתה ותשלומין באין כא' דאין באין כא' דבסי' א' חייב משום שבת ותשלומין עד שיגמור ואפ"ה פטור דמיד שחילל שבת ונתחייב מיתה בהאי מעשה תו לא מחייב ממון בהאי מעשה וכמ"ש בסי' שנ"א ששם מוכרח לפרש כן וכוונתו דבשנ"א הביא הטור בשם רבינו ישעי' במחתרת אם לקחם ושברם אח"כ דחייב דווקא התם דעתה תו לית ביה מיתה כלל משא"כ גונב בשבת דאיסור שבת וגניבה כא' אף שדינהו בנהרא לזמן רב פטור שעדיין חייב מיתה מחמת איסור שבת מקודם ולפ"ז כל שלא סר ממנו החיוב מיתה שמקודם אף שלע"ע אין חיוב מיתה מחדש אפ"ה פטור ממון וא"י מי הכריחו לזה בסימן ש"ן דעל כל משהו ששוחט יש בו התריית מיתה מחדש דומיא דשיבולת בירושלמי ודע דבש"ע שנ"א בש"כ א' תמה הש"כ עמ"ש הר"ב דאח"כ חייב דהר"ר ישעיה לא כ"כ אלא אמחתרת וכיון למ"ש הדרישה דמחתרת מיד שהלך פטור כלל ממיתה ובשבת חייב מיתה על שעה ראשונה ועסמ"ע אות ה' וי"א דלא פקע מיניה האיסור וזה סובב כמ"ש בדרישה דבמחתרת כ"ע מודים דחייב (אפשר גם המ"מ מודה דחייב) ואני תמה מאי קשיא ליה להש"כ ז"ל מאן י"ל אמאי לא דהכ' דעת הר"מ והרמב"ן ז"ל שהביא המ"מ בפ"ג מה' גניבה ה"ב דסוברים דגונב כיס דמסיק בסנהדרין דשדינהו בנהרא היינו סמוך מיד לא רחוק וע"ז קאי הר"ב לומר אמ"ש המחבר ואבדו שם לומר דווקא שם כו' ואף שציין שם טו"ר בשם ר"י נימא דט"ס הוא אלא מ"מ בשם הר"מ והרמב"ן ז"ל וכמ"ש ולא די לנו הצער הזה אלא שראיתי להפרישה בסימן שנ"א עמ"ש הב"י דברי המ"מ וביאור רחוק הוא קאי על דברי הר"ר ישעיה ואינו וירצה בזה דהמ"מ מודה במחתרת דאח"כ שיבר חייב והמעיין בח"מ פ"ג ה"ג מה' גניבה סיים ודעת רש"י כדעת רבינו ועיקר ורש"י בסנהדרין ע"ב א' ד"ה מסתברא דשיבר בין עכשיו או לאחר זמן כו' ואמחתרת הוא שפירש כן ואגונב ל"פ כלום וא"כ משמע דהח"מ השוה דעת רבינו ורש"י בין במחתרת וגונב בשבת דדוחק גדול לומר דלענין גונב השוה המ"מ דעת הר"מ ורש"י ז"ל:

והנה מחלוקת הר"מ והרמב"ן עם רש"י והר"מ ז"ל לכאורה יראה שיש לכוון פלוגתא זו עם מ"ש רש"י ותו' סנהדרין ע"ג ב' בהא דאמר הערה פגמה ממונא לא משלם עד גמר ביאה ורש"י פירש דקנס לא משלם עד גמר ביאה והתוס' ד"ה ממונא פי' דכאן לא משלם בהעראה דחייב מיתה ויראה דלרש"י הוא כפשוטו ובדיוק דממונא לא משלם בהעראה דאי הוה משלם בהעראה דפוטר ג"כ בהכ"ע דפטור היה בהעראה דומיא דגונב כיס בשבת ותבר אח"כ או שדינהו בנהרא רחוק והתוספ' סוברים אף דשייך קנס בהעראה מ"מ חיוב קנס בא על הכ"ע (למ"ד העראה זו נשיקה) שוב ראיתי שזה טעות דע"כ פליגי בגונב כיס בשבת דקננינהו בדמי דרב היה סובר אפילו בעין א"צ להחזיר ולדידן בשיבר מיהו אפילו רחוק מבית בעלים משא"כ קנס דלאביה או לדידה כה"ג וודאי כל שנסתלק בעת חיוב מיתה ולית עתה התראת מיתה אף שלא סר החיוב שעבר כבר מ"מ חייב קנס אהכ"ע כאמור. ועדיין יש להתיישב בו. ועתו' יבמות נ"ח ב' ד"ה אלא הוקשה להם לי"א מה פריך אלא למ"ד הכ"ע מא"ל ואמאי לא הכ"ע אפגמא וממונא משלם ע"ג ביאה ובאמת קושיא עצומה היא על הי"מ דכמו שהונח להמקשה למ"ד נשיקה ה"ה למ"ד הכ"ע ולכאורה י"ל די"מ סוברים דוודאי חיוב קנס מתחיל בהכ"ע וסיים בגמר ביאה דאי פירש בהעראה אין