שושנת העמקים קיז

ואגב גררא ראיתי להזכיר מ"ש בירושלמי שם לריש לקיש דחייבי מלקות שוגגין פטורים מתשלומין פתר למתני' רפ"ז דתרומות כר"מ ופריך ואין יסבור ר"ל מתני כר"מ קרייא דר"מ והכתיב ואיש כי יאכל קודש (עיין ר"ש פ"ז דתרומת) וקשיא לי והא בפסחים כ"ב ב' אבא שאול סובר פרוטה אף שאין כזית וא"כ לר"מ קרא מיתוקם באוכל כזית ולוקה ולמ"ד משלם ואין לוקה סובר כאבא שאול וקרא באין כזית דלית שעורא דמלקות וי"ל דלא ניחא ליה לשנויי דר"ל יסבור כאבא שאול דלא כחכמים. ומשני שם דגלי קרא בעדים זוממין. ומיהו בעדים זוממין אף במזיד גלי קרא דמשלם ואין לוקה ותרומה בשוגג דמה דגלי גלי והגאון המפרש שם ד"ה וכ"א הוקשה לו דנילף מתרומה וי"ל תרומה ועדים זוממין ב' כתובים לא ידענא מה שייאטיה דב"כ הכא דהסוגין הוא דלכתוב חדא ותיתי אידך מיניה ש"מ דלא נילף בעלמא וכאן איזה יתור יש. וגם הם דינים נפרדים דבעדים זוממין אף במזיד משלמין ולא לוקין ותרומה דווקא שוגג:

גם י"ל אמאי לא מקשי בירושלמי בהקדש דכתיב בקרא דחייב קרן וחומש בש"פ והא חייב מלקות ול"ש התירוץ דקרן קנס יע"ש ועיין שם בהגאון המפרש בתוס' ד"ה אלו הקשה מעידנא דאגביה קניא וכ"ה מפורש בבבלי יע"ש וא"י למה הביא ממרחק לחמו והא בירושלמי שם הכין הוא מודים חכמים לר"מ בגונב תרומה שלוקה ומשלם מכי גנב כו' אלא שהמ"ל בה' תרומות פ"ו ה"ו עמד בזה על הר"מ ז"ל מכתובת (וטפי הוה ליה לאקשרי ממ"ש הר"מ ז"ל גופא בה' גניבה פ"ב ה"ד ובה' חובל ומזיק פ"ז ה"ו יע"ש גם מש"ה מגיה שם ברש"י פ' יום הכיפורים משמע במזיד ליכא חומש דבריו נפלאו ממני דמקרא מלא הוא במזיד ליכא חומש):

ואני העני אי לאו דמסתפינא מחבראי וכ"ש מרבותי אמינא דדברי רבינו הם בדקדוק מפ"ו מה"ת ה"ו וז"ל זר שאכל תרומה בזדון חייב מיתה ולוקה על אכילתה ואינו משלם דמ"י מ"ה שאכל שאינו לוקה ומשלם עכ"ל הנה מאה שמלת מ"ה שאכל מיותרים הם ואמנם לדעתי כיון רבינו ז"ל כוונה גדולה כפי מה שהתבאר שם בפרק עשירי ה"א דשגג במיתה והזיד בלאו יש בו קרן וחומש (כרבא שבת ס"ט ול' וכמ"ש הכ"מ שם) ולפ"ז שגג במיתה והזיד בלאו משלם קרן וחומש חולין מתוקנים לא דמי תרומה לבד (יע"ש בפ"י דאם תרומה טמאה משום רק דמי עצים זה במזיד ולא בשוגג) וא"כ שפיר יש נ"מ בזר שאכל תרומה ושגג במיתה והזיד בלאו והתרו בו שלוקה שאז אין משלם דמי אכילתה ר"ל נהי דמשלם דמי תרומה בזול או דמי עצים בטמאה דמעידנא דאגביה קניא מ"מ דמי אכילתה חולין מתוקנים לא דבאין תשלומין ומלקות כהדדי מ"ש וחייב מיתה הוא בהזיד במיתה ומ"ש לוקה אף בשגג במיתה ועלה קאי ואין משלם כאמור ומכתובה דפריך מכי מגבה כו' היינו ע"כ בהזיד במיתה דבשוגג גלי רחמנא ופריך שפיר בהזיד במיתה אף ששגג בלאו תו ל"ש שגגה וע"ש בשבת:

עיין בירושלמי פ"ו דתרומות ה"א ויש ללמוד משם כמה דברים מחודשים א' דפורש מוודאי ולא פורש מספק אין שב מידיעתו ולהר"מ ז"ל כל ספיקא מ"ה שריא צ"ל באיקבע איסורא דאל"ה מה שריא ושב מידיעתו מקרי ב' מסיק שם דמודה ר"ל באיסורי הנאה דאסור ופירש שם המפרש מהר"ר אליהו ז' דמודה ר"ל בח"ש באיסורי הנאה שהרי נהנה (עמ"ל פ"א מחו"מ בשם רלב"ח ח"ש בע"פ ולמ"ש נהנה אסור אף בלא קרא ונ"מ טובא ועיין מהרש"א ז"ל שבועות כ"ג ב' ד"ה דמוקי כ"ש הוה שלכ"ה והבן ואי"ה בהל' פסח יבואר ג' ביה"כ מודה חולק אש"ס בבלי כמ"ש המפרש שם ד' במכווין להשלים מודה ר"ל דאסור וע"ש במפרש ומ"ש בפריי לי"ד בפירוש חזי לאצטרופי ועיין ירושלמי כאן:

ובעמדי אל פרט זה ראיתי להזכיר ענין קלב"מ הנה מיתה ומלקות פוטר