שושנת העמקים קיד

מלתא למפרע דהוה מופלא סמוך לאיש ולמ"ש בנדה י"ל כיון דבשנת י"ג וי"ד לא הביאו ב"ש יצאו מכלל הרוב והוה התראת ספק ואפשר לכ"ע לא הוה התראה כיון שגם למותרה הוה ספק:

וראיתי להריטב"א ז"ל בחמשה שיטות במכות י"ד א' כתב דר"י דהדר ביה סובר דהבא למקדש טמא לוקה דהוה ב' לאוין ואין חילוק בין מקורבין למרוחקין עוד תי' בשם הר"ז הלוי (הוא בעל המאור ז"ל) דשאני התם דאית כרת יע"ש ומשמע בכרת לא מהני ניתק ולוקה מ"מ ומצורע שנכנס לפנים ממחיצתו דפסק הר"מ ז"ל בה' ביאת מקדש פ"ג ה"ט דלוקה והא לית ביה כרת. ומיהו מזבחים ל"ב ב' דמסיק לענין מלקות אתמר בביאה במקצת אף דלית כרת אפ"ה לא הוה ניתק דלא ניתק הלאו למקצתו. ועוד דעיקר הלאו בכרת כתיב וכיון דעיקר הלאו לא ניתק אף ביאה במקצת לא ניתק במחנה שכינה. ועוד התם אליבא דעולא קיימינן ואיהו סובר במכות ט"ו א' דאונס מש"ה ניתק דלא יאמר כו' אלמא סובר לאו שקדמו עשה לוקה עליו. וממ"ש התוס' פסחים ה' א' ד"ה דהא דהשבתת שאור יהא בכרת והא ב"י ניתק כמ"ש כ"ט ב' ד"ה רב אשי אלמא לכאורה בשיטת בעל המאור קיימי. וז"א דוודאי לענין כרת לא מנתק העשה דלענין מלקות מנתק העשה ללאו דל"ד לחסימה עיין מכות ט"ו א' בהא דאמר ר"פ לרבא משא"כ לעונש כרת לא יליף מחסימה. ואמנם היכא דיש כרת לנתק הלאו ממלקות העשה או לאו לית למילף מתוס' וצריך טעם בזה ועיין במכות בבעל המאור ומלחמות ה' הקשה עליו:

והנה במלחמות ה' במכות תי' מהבא למקדש טמא אין העשה מתקן הלאו שעבר שטימא המקדש משא"כ באונס שמחזירה ונסתלק בזיונה יע"ש ומיהו עשה הכתובה אחר הלאו וא"א לקיימה כ"א אחר עבירת הלאו אף שאין מתקן הלאו מנתק כנותר ואף שי"ל מ"מ בתמורה ד' ב' והרי ממיר אי לאו דלא אתי חד עשה כו' הוה ניתק אף דאין מתקן הלאו שהזהירה התורה שלא ימיר עיין תמורה ט' א' ומהרש"א חולין ב' א' בתוס' ד"ה וסופג ותמורה ה' ב' ולאביי יהיה קודש כו' ולא לנתוקיה חד לאויה דלא ללקי אלא ארבעים ואפשר דאביי קא דאיק לעיל והרי ממיר וע"ש בתו' ד"ה וכל:

והנה הר"מ ז"ל בה' ק"פ פ"ט ה"א כתב המוציא מבשר הפסח דלוקה אין ראיה דלאו שקדמו עשה דלוקין דסובר דהפסח פסול עיין פסחים פ"ה א' וצ"ה א' ברש"י ד"ה לא תוציא ותוס' ד"ה לא יע"ש ובר"מ מה' איסורי מזבח פ"ה הי"ב אם הקריב קרבן בלא מלח לוקה ולא הוה ניתק במלח תמלח ולכאורה מטעם קדמו עשה כמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות ולזה יש לנו לומר דהקריב בלא מלח ונאכל הקרבן ע"ג האש וכ"ז דקיים יטלנו מע"ג המזבח וימלחנו. ואמנם ממ"ש הר"מ ז"ל בה' תו"מ פ"ב ה"ו המכבה גחלת מע"ג מזבח לוקה אף שקדמו עשה ואש המזבח תוקד בו אלמא קדמו עשה לוקה כמ"ש במלחמות. ומיהו אם נאמר לא אתי חד עשה ועקר ב' לאוין אף מרוחקין ומה"ט ל"ק מהבא למקדש טמא כו' אין ראיה מהמכבה גחלת דתרי זימני לא תכבה כתיב בפ' צו כמ"ש רש"י שם עובר ב' לאוין. ומיהו מדלא כתב הר"מ ז"ל לוקה שמנים אין ראיה להיפוך דסובר קדמו עשה אתי חד עשה ועקר חד לאו עיין חולין ב' א' תוס' ד"ה וסופג ומהרש"א ז"ל שם י"ל דהר"מ לשיטתיה בשורש הה' דבריבוי הלאוין לא יתרבו המלקות יע"ש וכבר התבאר זה במ"א. ואי קשיא דב"פ נאמר בפ' צו ואש המזבח תוקד בו ותרי עשה ינתקו לב' לאוין דצריכי לרבות כמה יקידות כמ"ש רש"י שם. ובזה צ"ע אי ב' עשין ינתקו ב' לאוין או ל"ד חד עשה אלא כל דאיכא ב' לאוין אף אלף עשין אין ניתק באופן שאין הכרע אי הלכה כמה דאר"י מעיקרו או כמה דהדר ביה וכמשמעות הר"מ והכ"מ פ"א מה' נו"ב ה"ז:

שאלה מי שעבר על לאו הניתק לעשה