שושנת העמקים קיא

לאשה וקשה הא בפ"א מה' תמורה כתב הר"מ ז"ל דלוקה דעשה אין שוה ללאו והקשינו בכלל י"ט אונס אמאי ניתק דהעשה אין נוהג בכהנים וחלקנו דעשה ולא תהיה וודאי נוהג אף בכהנים משא"כ ציבור ושותפין אין עושין תמורה וקשה במש"ר דפסק הר"מ ז"ל פ"ג מה' נו"ב ה"י כראב"י כתובות מ"ו וא"כ כיון שאמר בעלתי ולא מצאתי לה בתולים (היינו פ"פ) אף שהוזמו העדים מ"מ באשת כהן נאסרה עליו מ"ה כסוגיא דפ"פ כתובות ט' א' ואף בהכחישו ב' עדים דאדם נאמן יותר מק' עדים על עצמו עמ"ש בפריי לי"ד סימן א' דשויא אנפשיה ח"ד מ"ה וער"ן ז"ל סוף נדרים באומרה טמאה אני לך וא"כ במש"ר שאין מי שיכחיש אותו לומר שבתולה היתה והמזימין מכחישין עדים לאמור באותו פעם עמנו הייתם ולא זינתה וא"כ באשת כהן ליכא אלא חד ספק ונאסרה ופרשו השמלה ער"מ ז"ל שם הי"ב ועוד להר"מ ז"ל דמים אין ראי' כמ"ש המ"מ פח"י מהא"ב ה"י ועיין אה"ע סימן מ"ח (ואפשר חששא מדרבנן שמא הביאה דם ממ"א וצ"ע) וכיון שכן עשה האמורה במש"ר לכאורה לא יצויר כ"א בישראל ולא בכהן וא"כ אמאי הוה ניתק מ"ש מממיר. אם לא שנחלק בממיר אין מנתק כלל משא"כ באונס ומש"ר מנתק קצה שמחזירה ודוחק. עתה ראיתי שאין כאן קושיא דהר"מ ז"ל לשיטתיה בפ"ט מה' ט"מ כל הספיקות מ"ה שריא ומדרבנן אסור א"כ במש"ר שייך העשה אף בכהן וכאמור. ונאמר אף דאיכא חזקה לכאן וכאן הוה ספק השקול ומ"ה שריא להר"מ ז"ל ועמ"ש בס' גנת וורדים מזה:

ויש לנו הרהורי דברים במ"ש הכ"מ בה' ,. נו"ב פ"ג הי"ב וז"ל ואפשר דרבינו סובר אף דלראב"י דברים ככתבן מ"מ יש לפרש כמו אליבא דרבנן יע"ש ולכאורה דה"ק דאה"נ ופרשו השמלה כפשוטו המפה אם יש בה דם אלא דאם נאבדה המפה אפ"ה ויחוורון עדים של אלו עם עדים של אלו כו' והמעיין בכתובות מ"ו א' בתוס' ד"ה בשלמא דפרישת השמלה אין ראיה כלל דשמא הנואף הטה אלא דלראב"י אין הבעל חייב אא"כ העיז פניו יע"ש א"כ איך כתב הכ"מ דאף דלראב"י דברים ככתבם יש לפרשם כמו לרבנן והא לראב"י דווקא ופרשו השמלה בעינן שהחציף פנים ולולי דברי הכ"מ הייתי אומר דלפי ה"א היינו מוכרחים לומר גזירת הכתוב הוא משא"כ באמת דמסיק לרבנן עדים של זה כו' יתכן לפרש כן לראב"י ולא בעינן ופרשו השמלה ממש. אבל הרא"ם ז"ל פ' כי תצא עמ"ש רש"י ויחוורון כרבנן דראביי יע"ש. ודע עוד מה שהקשינו במש"ר דאין העשה שוה ללאו במכות ט"ו אמר דבמש"ר ל"צ דאשתו היא וע"כ לאחריו דמש"ר ולנתוקי (אם נאמר כרבא דלא מהני) אלא דהמעיין שם דמסיק אלא אמר רבא כל ימיו כו' משמע דהדר ביה לגמרי ובמש"ר נמי כתיב כל ימיו וע"כ ולו תהיה לאו מיותר דעשה ול"ת הוא וכ"כ הר"מ פ"ג מה' נו"ב ה"ד מ"ע שתשב תחתיו לעולם וע"ש ברש"י ד"ה אלא:

אמר ההדיוט הכותב ראיתי לכתוב כאן קצת ע"ד פלפול. תנן במס' גיטין (דף צ"א) בש"א לא יגרש אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה ומקשין בשם הגאון מוהרר מאיר ברבי נרו אב"ד דק"ק פרעשבורג אש יצויר קרא ובת כהן כו' אלמנה וגרושה וזרע כו' הא זונה הוה ואסורה בתרומה עכ"ל והנה בבבלי שם ר"פ לרבא כו' מדגלי באונס כו' דיעבד מהני א"כ אין קושיא וי"ל להיתרא לא כתב קרא יבמות ע"ח עיין בהגאון המפרש בירושלמי גיטין ד"ד ד"ה והא. ואם נאמר דירושלמי חולק וסובר דלא מהני כו' י"ל בכמה גווני א' כמ"ש במ"ל פ"י מה"ג בשם הרשד"ם דווקא בנשואה ולא ארוסה ומש"ה פריך מח"ג דובעלה כו' למה לי קרא וזרע אין לה קאי אאלמנה וא"נ למה דסמיך גרושה בקידש בביאה ואירוסין עושה ונתעברה וערי"ף בהבע"י ביאה אחר כסף כו' באומר לזנות דיו ככסף. ולבבלי הואיל ויצויר באירוסין כתיב זרע ג"כ דיצויר בד"אי. והתוס' בגיטין לעבור ב' לאוין ובמפרש עשה ול"ת א"י דקרא כפשטיה הוה ב' לאוין וסוטה