שושנת העמקים קי

כתבנו בזה מ"מ תורה היא כו':

שאלוני רעיוניי וסעיפי לאמר הא דאמרינן במכות י"ד ב' אמר רבה בב"ח אר"י ל"ת שקדמו עשה לוקין אי הלכה פסוקה או לאו:

תשובה הנה הדבר מבואר שם לפירש"י שם ט"ו ב' ד"ה האמור דלר"ל ל"ח שקדמו עשה אין לוקין עליו ולתוס' שם ד"ה מידי נראה שאין זה הכרע דאפשר ר"ל מסכים לר"י דלוקין אמנם הר"מ ז"ל בפ"א מה' נערה ובתולה ה"ו נראה שפי' כדהדר ר"י וז"ל אעפ"י שנאמר באונס לא יוכל לשלחה כל ימיו הואיל וקיימו עשה ולו תהיה לאשה נתקו לעשה. ובכ"מ שם הביא דברי ר' יוחנן ומסיק דהדר ביה ר"י יע"ש והוא חידוש בעיני דבגמרא תירצו מאונס ואדרבה משנה שלימה שנינו הבא אל המקדש טמא לוקה כמ"ש רבה שם ולהר"מ ז"ל צ"ל כמ"ש התו' ד"ה תנינא דשאני התם דב' לאוין כתיבי ולא מחלק ר"י בין סמוכין או לאו דבכל ענין לא אתי חד עשה כו' וממיר נמי הטעם כן ורבה דהקשה מהבא למקדש סובר דממיר אין העשה שוה ללאו כמ"ש רש"י בתמורה ד' ב' אבל חד עשה מנתק לכמה לאוין ומש"ה הקשה מהבא כו' או דרבה סבר כסברת אביי בתמורה ד' ב' דממיר לא הוה ניתק לעשה כמ"ש התוס' ד"ה וכל. (ויש לנו הרהורי דברים כמ"ש התוס' לאביי באונס אין לוקה דהוה ניתק והא לאביי הטעם דלא מהני ולא מטעם ניתק כמבואר שם ה' א' ואף לל"ב י"ל כן ועמ"ש בכלל י"ט וע"ש בתוס' ד"ה הרי אין כאן מקומו) וער"מ ז"ל פ"ג מהל' ביאת מקדש ה"ט נכנס מצורע להר הבית לוקה שמנים ועכ"מ ופ"ק דכלים בפי' המשניות וכתב עוד מצורע שנכנס לירושלים לוקה. והוא מלאו דלא יטמאו מחניהם כפירש"י ז"ל פסחים ס"ז א' ד"ה פטור (דלא מצינו לאו אחר זולת זה ואף שהר"מ ז"ל כתב שם בה"י ולא יטמאו מחניהם זה מחנה שכינה וכן בסמ"ק שלו בל"ת סימן ע"ז ולא יטמאו מחניהם שזה מחנה שכינה ונכפלה אזהרה זו ואל המקדש לא תבוא מ"מ נאמר דאזהרה זו קאי ג"כ אמצורע וכדבעינן למימר בעזה"י) ופסק דלא כרב חסדא שם בפסחים ואמאי נהי דבדד ישב אין מיותר מ"מ לא גרע משאר לאוין שקדמו עשה דהוה ניתק ה"ה מצורע ולמה לוקה וכן בעל קרי במחנה לויה וזה י"ל דאיכא ב' לאוין א' ולא יטמאו מחניהם ב' ולא יבוא תוך המחנה משא"כ מצורע דלית אלא לאו א' ולא יטמאו מחניהם אמאי לא ניתק מקרי דומה דלו תהיה לאשה דלא מיותר ואפ"ה לא אמרינן דבא לעשה ול"ת למאי דהדר ר' יוחנן. ומיהו עשה דוישלחו כיון דלא ניתק למקצתו דהוה ב' לאוין לא ניתק לכולו ומבדד ישב הוא דקשיא לי. וע' תוס' מכות ט"ו א' ד"ה מיתבי הביאו מקרא דלא יטמאו מקדשי ובחולין פ"א א' ד"ה הנה הביאו מקרא דאל המקדש לא תבוא יע"ש:

עוד הקשו התוס' בחולין מהא דאמרינן במכות גזל לאו הניתק והא יש שני לאוין עושק וגזל אלא ש"מ דסמוכין בעינן. ועיין בהמקבל קי"א יש שם מחלוקת ועיין בפ"א מהל' גזילה יע"ש ובהל' חמץ ומצה פ"א הב"ג ובלח"מ ומ"ל. ואם נאמר דסברת הר"מ ז"ל הוא דלא אתי חד עשה ועקר ב' לאוין אף דלא סמוכין ומש"ה בל יראה לא ניתק ומש"ה לא כתב הרואה חמץ לוקה פ' דחד לאו עקר דשני שמות חלוקין הם ראיה ומציאה ומ"ש דלוקה משום לא יראה ולא ימצא או או קאמר ומש"ה כתב עובר בב' לאוין ולא לוקה פ' שהפרש יש בין עובר ללוקה כמ"ש הר"מ ז"ל בשורש התשיעי. ודע שהתוס' במכות ט"ו א' ד"ה תנינא הביא פסוק ולא יטמאו מקדשי כעת לא מצאתיו ובחולין פ"א א' ד"ה הנח הביאו אל המקדש לא תבוא ועיין בסמ"ק של הר"מ ז"ל מצוה ע"ז ונכפלה אזהרה זו ביולדת ואל המקדש לא תבוא עמ"ש בכלל לאו שבכללות וצ"ע:

מריש הוה קשיא לי אמ"ש הר"מ ז"ל פ"א מה' נו"ב ה"ו דאין לוקה באונס שקדמו עשה ולו תהיה לא מכל ימיו א"כ במוציא שם רע דכתב שם בפ"ג ה"ד דאינו לוקה כמו שביארנו באונס והיינו נמי דכתיב ביה ולו תהיה