שושנת העמקים קט

בציבור ושותפין ולא מיעקרא ללאו ששוה בכול לנתוקי משא"כ עשה דלו תהיה באונס שייך בכהן וישראל ועשה ששוה בכול מנתק ללאו. ואף דהניתוק מכל ימיו לא מלו תהיה דהוה קדמו עשה מ"מ עיקר העשה שוה בכול וער"מ ז"ל הל' נערה ובתולה פ"א ה"ו אונס ניתק שנאמר ולא תהיה לאשה אפשר גילוי מלתא דכל ימיו לנתוקי וממילא לא תהיה ג"כ לנתק ועשה זו שייכא בכהן דמצוה לנושאה בתחלה כמבואר. או י"ל בע"א דממיר אין העשה תיקון הלאו ממש משא"כ אונס על מה שהזהירה התורה שלא יגרשנה עולמית הוא מתקן ומחזירה משא"כ ממיר וכאמור. והנה ממ"ש הר"מ ז"ל בהל' נו"ב פ"א ה"ו אע"פ שנאמר באונס לא יוכל לא לקי דניתק אתה למד כרבא ס"ל ומטעם ניתק דלאביי כל ימיו צריך לגופיה דלא להני ולא לקי דלא מהני. אלא שהכ"מ שם כתב דברי הגמרא ורש"י דהדר ביה ר' יוחנן דקשיא ליה אונס משמע מדבריו דהר"מ ז"ל תפס במונח קיים מלו תהיה הוה ניתוק (ובאמת לשון הר"מ ז"ל שכתב כיון שקדמ"ו עשה משמע דמלו תהיה הוה ניתק ולא כמש"ל דכל ימיו מגלה דלא תהיה הוה ג"כ ניתק) וא"כ סובר הר"מ ז"ל דל"ת שקדמו עשה שפיר הוה ניתק ובהא דמכות הניחא למ"ד בטלו כו' עיין פח"י מהל' סנהדרין וא"כ אדרבה משמע לכאורה כאביי סובר דלרבא א"צ כל ימיו לגופיה ולנתוקי מלו תהיה נפיק אע"פ שקדמו עשה וכר"י וכדהדר ביה. ובשלמא לאביי צריך דל"ת מה דעביד מהני ואין להחזירה כו'. וכ"ת אי כאביי למה לי טעמא דניתק וכן מתה גרושתו אמאי לוקה (להר"מ ז"ל) והא לא מהני וחייב להחזירה ולא לילקי לאביי י"ל דפסק הר"מ ז"ל כל"ב בתמורה ה' א' דוודאי לאביי חשיב אונס מהני עכ"פ להתירה לעלמא וכה"ג מהני מעשיו חשיב כמו כ"ג קידש אלמנה אף שמחויב להוציא וכמש"ל ופסק כל"ב דלאביי וודאי הטעם דאין לוקה משום ניתוק הוה אלא דהוה קשיא אמאי חייב להחזיר ומשני כל ימיו בעמוד וחייב להחזיר קאי ולרבא ל"צ אלא לנתוקי ללאויה. וא"כ סוגיא דמכות ופסקיה דהר"מ ז"ל דפסק כדהדר יוחנן דלאו שקדמו עשה הוה ניתק וכל ימיו לומר שחייב להחזירה ול"ת דמהני אף לענין זה ואין חייב להחזירה ולנתוקי מיהא צריך כל"ב ונאמר דזה הוה מהני לאביי דהגירושין חלין ומתירין לעלמא ס"ד דלקי מש"ה צריך לטעמא דניתק מלו תהיה. באופן שכעת צ"ע הלכה כמאן אי כאביי או כרבא. והבא למקדש טמא דלקי צ"ל לפי האמת דהוה ב' לאוין אף שאין סמוכין כמ"ש התוס' במכות ט"ו א' ד"ה תנינא ואי"ה בכלל העשרים יבואר מזה וגם פלפול בהא דב"ש וב"ה גיטין לא יגרש אא"כ מצא ערות דבר שם יבואר:

יש להסתפק אונס שעבר ונשא שניה אי חייב לגרש או לאו. ומה שהביאני לזה ממ"ש הר"מ ז"ל בהל' נו"ב פ"א ה"ה היתה מחויבי עשה או שניה הר"ז לא ישאנה נמצא בה דבר זמה אחר שנשאה יגרשנה. והכ"מ כתב שם הטעם מלא תסור (ד"ת הוה להר"מ ז"ל) ועוד' דמ"מ אימעט מלו תהיה וכמ"ש המ"ל שם דמ"מ אינה ראויה מקרי כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' סוטה פ"ב ה"ח וה"ט דאפילו בא על ארוסה בבית חמיו וה"ה שניה דאין שותה והר"א ז"ל הש בארוסה ואפשר ה"ה בשניה שם ומדשתק כאן לכאורה אודויי אודי ליה ונאמר כמ"ש מהר"א ששון ז"ל הביאו המ"ל שם ה"ה דהעמידו דביריהם בשוא"ת יע"ש ולפ"ז בעבר ונשא שניה אין רשאי לגרשה דאין כח ביד חז"ל לעקור דבר מ"ה בקום ועשה ובל"ת עיין בשורש הא' שיש חולקין ואפשר בשניה מודה הר"א ז"ל מקרא דמשמרת למשמרת משא"כ ארוסה בבית חמיו דלאו מקרא דעשו משמרת למשמרת מש"ה השיג עליו בזה ולא בשניה:

כלל כ"ף אדבר בו בענין לאו שקדמו עשה במכות ט"ו א' גם אצטרף לזה אי התראת ספק שמיה התראה הגם שבס' ג"ו כלל כ"ג