שושנת העמקים קח

ומה שסיים ולא משום דהוה קום ועשה היינו לרבא הטעם דהוה ניתק לעשה כמ"ש התוס' ד"ה אמר יע"ש ולאביי לאו משום ניתוק אלא משום דלא אהני מעשיו ומש"ה וכאמור. ואמנם מ"ש רש"י ד"ה לא יוכל לשלחה כל ימיו כו' והלכך לא עבר אמימרא דרחמנא אבל בעלמא אע"ג דל"מ לקי דעבר אמימרא דרחמנא צריך להבין דהטעם הוא משום דהכתוב נתקו לעשה כמ"ש התוס' ד"ה אמר ואלו מרש"י משמע דלא עבר אמימרא דרחמנא ולא משום ניתוק וא"י לכווין איך לא עבר אמימרא דרחמנא ומה בכך שמחזירה אח"כ וסבור הייתי לומר דטעמא יהיב למילתיה דמש"ה בכל לאו הניתוק לעשה לא לקי כשמקיים העשה אח"כ דכל שדעתו לקיים עשה אח"כ לא עשה איסור כלל כנראה מתוס' פסחים כ"ט ב' ד"ה רב אשי וכמ"ש המ"ל פ"א ה"ג מהל' חמץ ומצה שמשהה חמץ ודעתו לבערו אין עובר כלום ומש"ה כי קיים עשה אח"כ לא לקי לרבא דלא עבר אמימרא דרחמנא כלל וכ"ת כשאין בדעתו בשעת עבירת הלאו לקיים העשה כלל ואח"כ מקיימה לילקי דעבר אמימרא דרחמנא י"ל דהוה כלאו שאין בו מעשה במחשבה ודיבוריה תליא מלתא וכ"ז מדוחק גם לאביי דמהני לקי א"כ נותר וכדומה דל"ש ל"כ כיון שהותיר ואפ"ה ניתק לעשה וצ"ע. ולענין דינא כהן שגירש אנוסה ואמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכ"א דזה ריח הגט דלהר"מ ז"ל ז"ל ריח הגט מדרבנן אין לספק ולומר בין למ"ד בטלו ולא בטלו או קיימו ולא קיימו אי הוה ניתוק הואיל ומ"ה שריא או הואיל ומדרבנן אסורה הוה ביטל בידים דז"א דלא עבר אמימרא דרחמנא דלא הזהירה שלא לשלחה שילוח דמיחשב בעלמא הא באומר הרי את מגורשת ממני לחוד דבעלמא לא מיחשב שילוח כלל פשיטא דבאונס לא אזהר עליה כלל ובשלמא בס"ד שהוקשה לתוס' דלא להוי גירושין כלל אפ"ה אזהר רחמנא עליה כיון דבעלמא הוה שליח משא"כ בזה וכדאמרן:

ודע דהר"מ ז"ל בפ"א מהל' תמורה ה"א נתן טעם לממיר דלא הוה ניתוק יע"ש משמע דלאו שלא ניתק למקצתו לא ניתק הכל וא"כ אונס שלא ניתק בכהן ללקי בישראל. ולכאורה יאמר בזה דהר"מ ז"ל סובר דלא מהני הגירושין כלל דלא איתקש גירושין למיתה בזה וע' תוס' ד"ה מיתבי ודף ו' ד"ה והשתא וכבר עמדו ז"ל בזה אלא בישראל וודאי מהני הגירושין דלא עבר אמימרא דרחמנא כיון שמקיים העשה אח"כ כנראה מתוס' פסחים כ"ט ב' ד"ה רב אשי ומ"ל פ"א ה"ג מחמץ ומצה כמש"ל משא"כ בכהן אי מהני מעשיו עבר אמימרא דרחמנא דלא יוכל להחזירה מש"ה אנו אומרים דלא מהני מעשיו כלל ומ"ה מותר להחזירה ומדרבנן אסור כריח הגט לשיטתיה פ"י מה"ג ונאמר דהפרש יש בין גט בטל דמותרת לכהן מדרבנן דיש פיסול בגט גופא משא"כ כאן דהגט נכתב כהוגן אלא דעבר אהורמנא דמלכא ומ"מ דמי לריח הגט וכיון שכן לוקה דמ"מ א"א לקיים העשה מדרבנן ולפ"ז א"ש בישראל מחזיר ואין לוקה דניתק ובכהן נמי לא ניתן הלאו הזה למלקות מ"ה דלא מהני מעשיו ומותר להחזירה כאמור. אלא דכ"ז אינו שוה לי לומר דכהן שגירש מ"ה מותר להחזירה. והקושיא מעיקרא ליתא דמש"ה בישראל מחזיר ואין לוקה דכל ימיו ע"כ לנתוקי ללאו אתא דלגופא לא צריך לרבא דלא מהני ונהי דמהני שהגירושין מתירין לעלמא מהיקשא מ"מ מה דגלי גלי והשאר נשאר בסברא חיצונה דצריך להחזירה ולמה לי כל ימיו ש"מ לנתוקי ללאויה וכ"נ מגמרא שם דלרבא מיותר כל ימיו בין לל"א ובין לל"ב לנתוקי ולאביי בלא"ה לא לקי באונס דלא מהני דחייב להחזירה ומהא דמכות ט"ו א' דהוה קשיא ליה אונס לפום מה דהוה ס"ד מלו תהיה לאשה הוה ניתוק ולא קשיא בלא"ה הא לא ניתק במקצתו י"ל דבלא"ה לא קאי הכי במסקנא. ומיהו לר"ל שם משמע דקאי הכי במסקנא אלא שהתוס' לא פירשו כן שם ע"ב ד"ה מידי. ולהר"מ ז"ל בפירוש בטלו ולא קיימו יש לו שיטה אחרת בלא"ה:

או יאמר דיש לחלק בין ההוא דתמורה שהעשה קיל ואין שוה בכול מקרי