שושנת העמקים קו

במה שמוזהר עליו בבל יחל וכדומה:

ומ"ש הסמ"ע שם דאיסור שבדה מעצמו לא מהני לרבא והא דלא א"ב דיש עוד בכור ומעשר וחרמים יע"ש ולמ"ש הר"מ ז"ל דאין לוקה בכל אלו ויהיה הטעם דהוה לאו שאין מעשה (כמש"ל דאפשר מבלי מעשה) או שאר טעמים י"ל דמודה הר"מ ז"ל בבדה האיסור ולזה י"ל דא"ב טובא באיסור דרבנן דלא מהני והגמרא היה יכול לומר וע' סמ"ע שם ואפילו אם נאמר במילי דרבנן מהני כמ"ש בשו"ת ש"א בשם מהר"ח גאלי"פפה ז"ל מכל מקום למ"ש הר"מ ז"ל דכל מילי דרבנן יש לאו דלא תסור א"כ י"ל בדרבנן ד"ת הוה ולא מהני וא"כ אין ראיה מגמרא באיסור שבדה:

עוד תנן במסכת פסחים ס"ג א' השוחט פסח על החמץ עובר בל"ת והפסח כשר כמ"ש התוס' שם ד"ה השוחט וכל מילי דקדשים דלא שנה הכתוב לעכב כשר דיעבד איכא לעיונא ביה אי דמיין להשוחט בשבת או לאו וצ"ע בע"ז:

ודע דלרבא לא מהני אף בלאו הבא מכלל עשה ובין מהני ולא מהני לקי ולאביי דמהני הן בלאוין שלקי אי לא לקו ובעשה. ולא מהני לא לקי וזה מבואר שם אמנם מה שיש להסתפק לרבא בשוגג י"ל דמהני דמזיד עבר אהורמנא דרחמנא או דלמא ל"ש והתוספת במציעא קע"ו ב' ד"ה וחייב כתבו לאביי בשוגג לא מהני ומיהו התם הטעם דהוה זכיה בטעות משא"כ היכא דג"ש שום קנין וזכיה מ"ל לרבא ויראה דל"ש ואף שוגג לא מהני. והנה התוס' שם בב"מ אהא דאמר אביי לגברא דחבל סכינא דאשכבתא אהדרי כו' דבשוגג לקח כו' איכא לעיונא ביה אם נאמר דלאו לא יחבול רק בלקיחה ולאחר מיכן אין עובר א"כ מה בכך דזכיה בטעות מ"מ תו לא עבר עליה ואי עובר כ"ש בלאו א"כ לאביי דמהני היינו בלאוין שעבר ושוב אין עובר משא"כ בעובר כ"ש וודאי צריך להחזיר. שוב ראיתי לס' ידי אליהו דף ק"ג ע"ג ד"ה ודע תמה על זה:

ולכאורה דקשיא להו דאמר אהדרי משמע לגמרי ולא קנה מחרישה בלילה וכדומה וקשיא להו לאביי דאמר דמהני א"כ אף דחבל הכלי מ"מ בשעה שראויה למלאכה ועבר בלאו מ"מ מהני כמו בעבוט משכנו שלא ברשות כו' דמחזיר כסות יום ביום ולילה בלילה דמהני לאביי כפי מה דמקשה שם בתמורה ה"ה בכלי א"כ הוה למקני לענין זה ועמ"מ פ"ג מה' מלוה ולוה ה"ה די"א דכלי א"נ נמי בשעה שאין ראוין למלאכה מותר לחובלן ואהא כתבו דזכיה בטעות ולא קנה כלל ומש"ה אמר אהדר לגמרי ויש לנו הרהור דברים במ"ש הלח"מ מה בין כלי א"נ לשאר כלים דלהר"מ בכלי א"נ אף במשכנו אסור ובשאר כלים מותר ולמ"ד כלי א"נ מותר בשעת הלואה י"ל דסובר א"נ אף שלא בשעה הראויה למלאכה מחזיר ועובר עליו דמחרישה לאו אוכל נפש לחד דיעה ועח"מ צ"ח ס"ח יע"ש ובסמ"ע אות ל"א דבריו צריכין קצת ישוב במ"ש כיון שע"י בא האוכל נפש לא הבינותי וכר וכסת נמי צריך ליתן בשעה הראויה כו' (ואין מקומו פה להאריך):

שוב ראיתי שד"ה הם כפשטן דלאביי דמהני דאי לא מהני לא לקי א"כ בחובל רחיים ורכב דתנן במתני' דלוקה ע"כ דמהני וא"צ לחזור דקניא והוה כשלו ואמאי אמר אביי דלהדרי' ותירצו בשוגג דזכיה בטעות משא"כ במזיד כיון דלקי ע"כ זכי' רחמנא דהוה כשלו ואין עובר כ"ז היותו אצלו:

ודע דאלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכ"ה דאמרינן ביבמות פ"ה ח' דבכ"ש בעמוד והוצא קאי ובכ"ש עובר בלאו וכפי הנראה דלא יקחו לא עבר כ"א בשעת קידושין רק לאו דלא יחלל ולהר"מ ז"ל פי"ז מהא"ב דלא יחלל רק באלמנה מ"מ איסורא איכא ולא לקי עמ"מ שם דהתראת ספק אף למותרה. א"כ י"ל בתמורה ה' אונס שגירש בשלמא לאביי ניחא דלא לקי דלא מהני שמחויב להחזירה כמ"ש התו' ד"ה מיתבי יע"ש אלמא אף דגירושין עשו פעולה שמותרת לאחר אפ"ה לא מהני מקרי לאביי ומש"ה לא לקי באונס לאביי למה דס"ד דלא הוה ניתק לעשה ואמאי אלמנה לכ"ג לקי לאביי בקדושין ע"ח א' בלא יקח והא לא מהני