שושנת העמקים קד

ה"ו מה' מלוה ולוה ועיין בכלל הקדום א"כ י"ל מש"ה אין לוקה במכר מעשר בהמה שאפשר מבלי מעשה בכמה ענינים כמ"ש בכלל הקדום ודיבוריה לא עביד מעשה דאין המקח קיים משא"כ אם המקח קיים בדיבוריה עביד מעשה ועיין פ"א מה"ת ובפ"א מה' חמץ ומצה אם קנה לקה ובמ"א עמדנו ע"ז בספר פורת וכאן אין להאריך

ודע שהר"מ ז"ל פ"ו מה' בכורות כתב בה"ה יראה לי שהמוכר מעשר בהמה לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה והרב בס' יד אליהו (למהר"א גאליפפה ז"ל) הבין דיראה לו אאינו לוקה קאי יע"ש בדף ק' ע"ד ד"ה ואני והמעיין בהר"מ ז"ל משמע דקאי אאינו קנה לוקח ונראה דמש"ה תלה הדבר ביראה לו דע"כ אמרינן בתמורה ה"ב דמעשר לא מהני לכ"ע אלא בלא יגאל דיליף העברה מבכור אבל לא ימכר לא ידעינן מש"ה תלה הדבר ביראה לו. ולכאורה מבכור דאין מוכרין אותו כשהוא תם עיין תמורה ז' ח' אלא בזה"ז או תם שחוט ומיהו בכור נמי אין מוכרין תם שחוט ועמ"ש אי"ה לקמן. ובתמורה ה' ב' דמשני דיליף מבכור ולא משני יליף מחרמים גאולה גאולה כמ"ש רש"י שם ד"ה ואינו נמכר דיליף ג"ש מחרמים ולמ"ש התוס' שם ד"ה ולרבא א"ש דלאביי במסקנא יליף מעשר מבכור דלא מהני והוא בחרמים מיותר למעט בכור דנמכר יע"ש וא"כ אכתי במעשר מנלן דאם מכר חי בע"מ דאין המכירה כלום דאי מחרמים יליף א"כ הוא צריך ומנלן למעט בכור וער"מ ז"ל הל' בכורות פ"ו ה"ה אסור למכרו תמים וא"י הא בע"מ נמי כמבואר בבכורות ל"ב חי בין תמים ובין בע"מ מ"ה אסור ושחוט תמים אין נמכר שהוא קדשים ובע"מ מדרבנן כמבואר שם. שוב ראיתי בבכורות ל"ב א' תוס' ד"ה רבא שקצת גורסים לא ימכר מיותר הוא יע"ש וא"כ לא צריך הוא בחרמים ללא יגאל ממעשר ובכור נפיק ולא ימכר בחרמים פשיטא דבי בעלים הקדש הוא וגמרינן מעשר מחרמים. ויש להסתפק בהא דאי עביד לא מהני דעבר אהורמנא דרחמנא בדבר הנלמוד בי"ג מדות וכ"ש ק"ו ומ"מ י"ל דמהני לרבא דלא כתיב בפירוש ודרבנן לא תסור עי"ד רל"ט ש"ך כ' וח"מ ר"ז יע"ש

קשיא לי בהא דבכורות המסיק רבא דלא ימכר מיותר בחרמים או כגי' התוס' דלא יגאל מיותר הוא והא צריך לרבא ללקות עליה לדידיה דלא מהני ולקי דעבר אמימרא דרחמנא כמ"ש התוס' תמורה ו' א' ד"ה דהשתא דפדה בכור ומעשר וחרמים לאביי לא לקי ולרבא לקי יע"ש אשר ע"כ נראה לכאורה דאף לרבא לא לקי בחרמים וה"ה מעשר וטעם הדבר לא ידענא וראיתי בספר ידי אליהו שם ק"א א' ב' נתן טעם דכתב לא ימכר בלשון התפעל ותירץ בהני לאוין שבאו בלשון התפעל לא יאכל חמץ בציר"י להנאה והנה הר"מ ז"ל פסק כר"א ולרווחא כתב כן עיין פ"א מהל' חמץ ומצה וכמה לאוין שבאו בלשון התפעל כמ"ש הוא ז"ל ואפ"ה לוקין

ועתה אשובה אראה אשמור ציוני הר"מ ז"ל בהל' עבודת יוה"כ פ"ד ה"ב פסק מערבין לקרנות ויליף משם דעולין אין מבטלין זא"ז ואייתר הם דכתיב בבכור וכאביי דאי עביד מהני ומש"ה צריך הם בבכור דלא מהני כדמסיק בתמורה ה' ב' ומש"ה אפשר הלכה כאביי כאן דתליא בפלוגתא דתנאי ר' יאשיה ור' יונתן אי מערבין לקרנות והלכה כרבא היכא דלא תליא בפלוגתא דתנאי ויש לעיין בזה עוד אני תמה אם נאמר בכור ומעשר וחמרים לכ"ע אף לרבא לא לקי א"כ סוגיא דזבחים ט' א' דפריך אימא שחטיה לשם מעשר להוי כוותיה למילקא בלא יגאל אלמא עכ"פ במעשר לקי וכמאן אתיא (ולא יגאל ולא ימכר חדא הוא למלקות) וראיתי לתוס' שם ד"ה למאי הוקשא דהא לאחר שחיטה מדרבנן יע"ש ולכאורה בעודה מפרכסת כחיה אף לענין תמורה ואיתיה בלאו דלא יגאל אלא שהתוספת בבכורת ל"ב א' ד"ה הא כתבו עוד תירוץ יע"ש ולזה י"ל אף אם נגמר השחיטה בהכשר תו לא חשיבא חיה כמ"ש התוס' שם בתי' הב' מ"מ בשחט סימן