שושנת העמקים קב

מבלי מעשה אף ע"י מעשה י"א דלא לקי עמ"ל פ"ה מיסודי התורה ובה' מלוה ולוה פ"ג ה"ו יע"ש ומש"ה מקשה ליה. וער"מ ה' תמורה פ"א ממיר מפי השמועה דלוקה ולא משום דמדיבוריה עביד מעשה. ומש"ה מקשי ליה ממתני' דמכות ועיין ב"מ יו"ד ב' בתוס' כהן שאמר לישראל יע"ש. ולקמן אבאר עוד אי"ה. וערש"י מכות ריש אלו הן הלוקין ובכולהו כתב רש"י דהוה חידושא וממזרת לית חידושא וי"ל דאשמעינן בזנות לוקה דלא כסברת הר"מ פט"ו הא"ב ה"ב ולישנא דהבא משמע בזנות ולהר"מ ז"ל קמ"ל ממזרת דומיא דאלמנה וגרושה לכהן דמיירי ע"כ בקדושין דאל"כ אין חייב בגרושה כלל לשיטתיה בפי"ז ה"ב מהא"ב ודומיא דהכי ממזרת דווקא ע"י קידושין לשיט' ומש"ה נקיט הבא על אחותו בזנות ואלו בממזרת ואלמנה לא נקיט הבא ובר"פ אלו נערות נקיט תלת הבא יע"ש התו' והכא לא וכאמור דבקדושין מיירי:

והנה י"ל לכאורה דרבא דמוסיף ממתני' דמכות לאו לרב יהודא קמותיב אלא אהא דאמר וללקי משום לא יחלל זרעו ומשני בשלא גמר ביאתו הא גמר ביאתו לוקה ב' דלוקין על לאו שבכללות תרתי דחילול דידה וזרעה מחד קרא נפיק פריך שפיר ממתני' אלמנה וגרושה נהי דמיירי בזנות מ"מ איך פסיק ותני משום ב' שמות ותו לא הא בגמר ביאתו לוקה עכ"א ב' א' משום חילול דידה וא' משום חילול זרעה דרבא לשיטתיה דס"ל דאין לוקין על לאו שבכללות לגירסא בנזיר ל"ח ב' ומשני ב' שמות ע"ז וב' שמות ע"ז ופריך השתא שפיר א"ה גרושה וחלוצה אין לוקה אלא א' אמאי ואי אמרת דאין לוקין על לאו שבכללות שפיר דחלוצה וגרושה מחד קרא נפקי משא"כ השתא ומשני חלוצה מדרבנן ולפ"ז אליבא דהלכתא דאין לוקין על לאו שבכללות תרתי י"ל חלוצה מ"ה מריבויא דאשה ומש"ה נקיט במתני' שם גרושה וחלוצה לכ"ה ולא אשגרת לישנא הוא וגרושה וחלוצה א' דאין לוקין תרתי על לאו שבכללות וכפירש"י והרע"ב במכות יע"ש בתו' ד"ה גרושה ובתי"ט שם ומיהו מכמה מקומות מוכח דחלוצה דרבנן וכ"פ בא"ה סימן ו' ס"א וער"מ ז"ל הא"ב פי"ז ה"ז חלוצה לכהן מד"ס ופי"ט ה"ח חלוצה מדבריהם והבדל יש בין מד"ס לדבריהם:

הן אמת שבת"כ פרשה א' פ"א הי"ט בעי למילף ק"ו חלוצה אסורה לכהן אם גרושה מותרת לבעלה כו' ומסיק ואם נפשך לומר ומסיק מקרא דואשה וע"ש בקרבן אהרן דקרא אסמכתא והעיקר הק"ו יע"ש וכפי הנראה דק"ו גמור הוא ואם נפשך לומר כו' כמו יש לבעל הדין לחלוק אבל מ"מ אינו פירכא וק"ו גמור הוא וחלוצה שכתב הר"מ ז"ל מד"ס היינו הנלמוד מי"ג מדות דין תורה להם וקורא ד"ס כמ"ש הר"מ ז"ל בסי' המצות ובמ"מ פ"א מה"א ואפשר נמי כי אמרינן ספק תורה לחומרא מדרבנן לשיטת הר"מ ז"ל בדבר המפורש בתורה לא בי"ג מדות עמ"ש בפריי ליו"ד ק"י ובתורת השלמים בקו"ה מחודש ט"ו יע"ש ומש"ה ל"ג בספק חליצה ומיהו המעיין בכמה מקומות יראה דחליצה מדרבנן לא מ"ה כלל:

עוד אני חוזר אל הראשונות מש"ל אמאי באלמנה לוקה ד' ובנא ומבושל וזג וחרצן ורחיים ורכב לקי ג' למ"ד לקי על לאו שבכללות עתה ראיתי דלק"מ דל"ד להתם דבנא ומבושל הלאו הכללי כ"א צלי אש לא קאי אפרטיי ומש"ה לקי ג' ב' משום פרטיים וא' משום כ"א צלי אש וכן זג וחרצן ורחיים ורכב משא"כ באלמנה וגרושה לאו דלא יחלל קאי אכל הפרטים המבוארים בפסוק מקודם כאלו כתיב אלמנה גרושה חללה זונה לא יחלל דהשתא יש בלאו דלא יחלל ד' פרטיים בד' שמות ומיהו לשיטת הר"מ ז"ל דסובר אפילו היכא דפרט כמה פרטיים בלאו א' אפ"ה לא לקי אלא חדא א"כ בלא יחלל אמאי לקי ב' א' על אלמנה וא' על גרושה בשלמא לא יקח מסיק בקידושין ע"ז ב' כשם שחלוקה כו' משא"כ לא יחלל דחד לאו קאי אכולה ומנלן דלקי ב' ודוחק לומר דגילוי מלתא היא ואולי אותה דלא כהלכתא בלא"ה כמ"ש המ"מ פי"ז