שומר אמונים נד

השמות והתוארים כגון באמרנו האל הגדול התיבה עצמה שנזכר במבטא שפתינו היא בגדולה. והכוונה תהיה אל הא"ס המתפשט בגדולה וכן בכל הכינויים ומדות הספירות ופעולתן לעולם התיבות הם הספירות ואין בכל התפלה מה שירמוז אל הא"ס כ"א הכוונה שיכוין האדם בו שהוא הכל ובכחו פועלים הספירות ונקראים בכל השמות והתוארים וכמו שתמצא כל זה מפורש בדברי הרמ"ק זלה"ה בשער הכוונה שהוא שער ל"ב מספר הפרדס שלו ע"ש

שאלתיאל מה שאמרת שאין בכל התפלה מה שירמז אל הא"ס. כ"א הכוונה לבד אינו מתיישב בלשון המאמר של ר"מ פ' בא שהבאת כי משם משמע דעם היות שאל הא"ס בבחינת פשיטותו אין התוארים מתייחסים מ"מ אחר האצילו הספירות נתחייבו אליו התוארים שהרי אמר נחית תמן ואתקרי בההיא דיוקנא הויה וכו' משמע שנקרא כן באמירה ודבור לא בכוונה בלבד

יהוידע אם היה אומר ר"מ בזה הלשון נחית תמן ואית ביה הוי"ה או ואיתקרי הוי"ה אזי היה משמע כדקאמרת שע"י הספירות נתחדשו לו התוארים שהרי אחר דנחית תמן יש בו הויה או נקרא הויה. אבל, הוא דקדק לומר נחית תמן ואתקרי בההוא דיוקנא הוי"ה פי' נקרא עם ההוא דיוקנא הויה. דכלא כחדא נקרא הוי"ה רצונו לרמוז מה שאמרתי בשם הזוהר חדש דשם הוי"ה ושאר שמות הקדש הם עצם הספירות בצירוף כח הא"ס המייחד ומעמיד אותם ולא אתקריאו הוי"ה אלא ביה ולזה אמר נחית תמן דהיינו ענין היותו מיחד ומקיים הספירות ואזי אתקרי בההוא דיוקנא הוי"ה נמצא דקריאה זו היא בקול ודבור ומחשבה דהיינו קול ודבור בספירות שהם הוי"ה ואדני ומחשבה בא"ס דלא תליא למימר ביה קול ודיבור אלא במחשבתא כמו שאמרתי בשם התיקונים דף ג' וטעם הדבר למה השמות מצד פעולותיו באמצעות הנאצלים אינם מתייחסים בא"ס באמירה ודבור אלא במחשבה ובכוונה לבד הוא לפי דאלת"ה אלא שאחר שהאציל שמותיו וספירותיו נתחייבו בו התוארים בקריאה ודבור נמצא א"כ דחדוש הנמצאים חדש בו השמות והתוארים כי קודם שהאצילם לא היה בעל תוארים ואחר שהאצילם הרי הוא בעל תוארים וזה אינו כי הוא לא ישתנה כלל ולא נתחדש לו שום דבר ולא שום שם ותאר מפני המצאת הנמצאים אבל אם נאמר דאחר שהאציל השמות יתייחסו לו בכוונה לבד. על צד שהוא מייחד ומקיים אותם לא יקשה זה כלל שהרי גם קודם שהאציל אותם עמו הכח והיכולת להאצילם ולהעמידם ולקיימם. כי כמו שהוא יקרא עילה עם היות נעדר העלול ע"ש היכולת והכח שיש לו להמציא העלול מבלי שום מונע כמו כן הוא יקרא מאצילות מעמיד ומקים הנאצל עם היות נעדר הנאצל ע"ש היכולת והכח שיש לו להאצילו ולקיימו מבלי שום מונע כלל העולה דחדוש הנמצאים והספירות לא חדשו בו שום שם או תואר. כי אין בו שם ותואר לא קודם שהאציל שמותיו ולא אחר שהאציל אותם ועכ"ז נקרא הוא בכל השמות בכוונת הלב בלבד ע"ש שהוא הוא הכח המעמיד ומקיים אותם ובלעדו אין להם מציאות וקיום ולא שום פעולה. ועם האמור נתבאר איך כל תפילותינו הם לא"ס כי בלעדו אין משפיע ונותן ומפני שאין אנו יכולים לכנות בו שום שם ותואר וכינוי אנו מתפללים אליו ע"י הספירות כי שם שייכי השמות והכינויים הכתובים בתורה ובסדר תפלתנו ושם נוכל לדבר עמו ולקרוא אותו בכל השמות במחשבתא ורעותא דלבא ע"ש שהוא מהווה ומקיים אותם ופועל עמהם כל הפעולות וההנהגות

שאלתיאל הנה אמרת שאנו מתפללים לא"ס ע"י הספירות והכרחת הדבר עפ"י מאמרי הזוהר ושאר ספרי המקובלים אבל על כלם יש לשאול. כי לא ימנע מהחלוקה. פעולות החסד דין ורחמים הם פעולות הספירות עזובות מאתו או מונהגות מאתו אם הם עזובות שפועלות כרצונם ואין פעולתם שיתוף לא"ס ח"ו זהו סילוק ההשגחה מהא"ס והוא כפירה בתורה. ואם ההשגחה מיוחסת לא"ס צריך לומר שהוא משתנה מרצון אל רצון ומפעולה אל פעולה. כי באמרנו אליו רופא רחמן שלח רפואה ותן טל ומטר וכפר עוונותינו. הרי נאמין שיתפעל מתפלתנו וירפא החולה. וישלח המטר ויכפר העון וכיוצא ונמצא שהוא מתפעל ומשתנה רצונו בעבור טענותינו ותפלתנו והוא הפך האמונה שהא"ס אינו משתנה ולא מתפעל כלל וכלל: יהוידע אמת הוא שאין בו ספק דפעולות החסד. דין ורחמים הם פעולות הספירות מונהגות מהא"ס כי הוא המשגיח והמנהיג האמיתי ואין שום פעולה נפעלת מבלעדי כח שפעו והשגחתו וגם אין ספק שאין בא"ס שום שינוי כלל. כי לא ישתנה מענין לענין ומפעולה לפעולה ועכ"ז נבקש ממנו שירפא החולה וישלח המטר. ויכפר העון. ולא מפני שישתנה רצונו ע"י התפלה אלא מפני שהוא הפועל האמיתי והמנהיג העולם ע"י הספירות אמנם בספירות דיקא הוא שינוי ההנהגה והפעולות והענין הוא כי כבר ידעת שהא"ס אין אנו יכולים לדבר ולא לצייר ולא לחייב. לא דין ולא רחמים ולא רוגז ולא כעס. לא שינוי. ולא גבול. ולא שום מדה כלל לא קודם שהאציל הספירות. ולא עתה אחר שהאציל וכל אלו השינויים ומדות נפשיות הנזכר. כלם הם צורך העולם להנהגת הנבראים להיטיב ולהרע לכל אחד כפי מעשיו הוצרך להאציל הספירות שהם