שומר אמונים מח

בעלי תכלית וגבול כי מכח בב"ת קשה מאד יציאת דבר בעלי תכלית וכמ"ש האר"י עצמו בסא"י סוף ענף ג' וז"ל צורך הצמצום הוא כדי לעשות בחינת כלים כי ע"י צמצום האור ומעוטו יש אפשרות אל הכלי להתהוות ובהתרבות האור יתבטל הכלי ממעוט כחו לקבל האור הרב עכ"ל ולכן כדי להמציא נמצאים בעלי תכלית הוצרך לפעול בצמצום כמו כאלו כביכול צמצם כחו הבב"ת מעצמו אל עצמו (והניח מקום פנוי באמצע כדי להאציל העולמות) ולא שהדבר הוא כך אלא כדי לשכך את האזן אנו מדמים כאלו הניח בעצמו מקום פנוי מכחו הבב"ת. שהרי אינו פועל הנמצאים כפי כחו הבב"ת אלא בכח מצומצם כדי שיוכלו העלולים שאתו. ומ"ש (ואז המשיך אור דרך קו ישר כעין צינור) היינו שהאיר והשפיע במדה ובמשקל כפי השיעור המספיק להם שיוכלו הנמצאים לסובלו ויתקיימו ולא יתבטלו זהו סוד הצמצום כפי הנלע"ד דאין הכוונה לומר אלא דאעפ"י שהא"ס הוא בלי גבול יש לו כח בגבול כי יכול הוא לצמצם כחו הבב"ת ולפעול בכח מצומצם ומוגבל שיוכלו הנמצאים בעלי מדה וגבול לקבלו והוא על דרך אמרם ז"ל במדרש על פסוק משה ידבר והאלהים יעננו בקול בקול שהיה יכול לסבלו. וכן הוא אומר קול ה' בכח בכחו לא נאמר אלא בכח ע"ש ועיין בספר שער השמים מ"ה פי"ב. שכתב עשר חקירות וביאורים על סוד כוונת הצמצום: שאלתיאל דבריך הם מתוקים מדבש ונופת צופים וכמעט הם מוכרחים למדקדק היטב בכל המקומות שהזכיר האר"י זלה"ה ענין הצמצום. אלא שעדיין לא נתקררה דעתי דאם זו היא כוונתו היה די שיאמר צמצם עצמו והניח מקום פנוי כדי להאציל העולמות והמשיך אורו בהם כפי השיעור שיוכלו לסובלו ומה הוא הצורך להזכיר שהצמצום ומקום פנוי הוא באמצעיתו. ושהא"ס מקיפו מכל צדדיו בעיגול ושהמשיך אורו בתוכו דרך קו ישר כי זה מורה שהא"ס הוא תמונת עיגול וקו ישר בתוכו

יהוידע סוד תמונת העיגול וקו בתוכו. הוא להעירנו על הקדמה מוסכמת והיא שכל סיבה מקיף את מסובבו. וכל מסובב מוקף מסבתו וכמו שאנו רואים הרקיעים שהם המשתלשלים הגשמיים המושגים בחוש והם זה למטה מזה תחתון מוקף מעליון ועליון מקיף את התחתון ומכאן הכרח למסובבים הנעלמים הנפלאים מההשגה החושיית המושגים בהשגה שכליית שדרכם כדרך זה שהעלול מוקף מעלתו וכל עלה מקיף את עלולו. ונוסף על זה יש בחינה אחרת דלעולם העלה מתפשטת ומתלבשת בעלול כנשמה בתוך הגוף כדי להחיותו ולקיימו וכמ"ש האר"י זלה"ה בס' מבוה"ש ש"ב ח"ג פ"ה. דהאור העליון היורד מא"ק אל האצילות הנה החלק המעולה והגדול נשאר מקיף לכל האצי' והחלק היותר קטן שיש כח בכלי לסובלו נכנס בעולם האצי' בתוך עתיק עד סיום רגלי המסתיימים בתחתית עולם האצי' וכן מהעתיק יוצא אור מקיף לא"א וכל הפרצופים שלמטה ממנו עד סוף האצי'. ואור פנימי בתוך א"א לבדו ועד"ז הם שאר הפרצופים כנזכר שם הרי מבואר דכל עלה מקיף את העלולים שלמטה ממנו וגם מתלבש בתוך העלול העליון כנשמה בגוף וכן הוא הענין בא"ס עם א"ק כנזכר שם ומטעם זה הוא שאנו מציירים שאור הא"ס אחר הצמצום הוא בתמונת עגול סביב שהוא האור המקיף וקו ישר יורד בתוכו שהוא האור הפנימי המתלבש בא"ק כנז' לפי שזו היא דרך יחס העילה אל העלול להקיפו סביב מכל צדדיו ולהלביש השפעתו בתוכו כנשמה בתוך הגוף אמנם האמת הברור הוא דכאן וכאן הוא על דרך משל לשכך את האזן. כי אפי' האצי' אין הענין כך ממש שהרי הרוחניים אין להם מקום ולא יתעלו זה על זה במקום. וכ"ש בא"ס שהוא מקומו של עולם והוא בלי מקום

שאלתיאל החייתני בדבריך הנחמדים מזהב ומפז רב והיום הזה ראיתי כי הקוראים בספרי המקובלים לפי תומם מבלי עיון וחקירה. לא יבינו דבריהם על אמיתותם ויכשלו בכמה עיקרי האמונה כאשר הראתני בנועם שיח סוד הצמצום כי המאמין שהוא כפשוטו נופל בשוחה עמוקה בסתירת כמה עיקרי התורה המקובלים בידינו מפי הזוהר והמקובלים זלה"ה האמנם קודם שנלך לפנים אחזור לאחור לסוף דבריך שאמרת שהרוחניים אין להם מקום ולא יתעלו זה על זה במקום כי איני מבין איך יתכן שהרוחנים לא יהיה להם מקום. כי אנה יעמדו בעמדם אם הם באפס מקום והיכן יעלו וירדו בהתפשטותם ובהסתלקותם אם אין שם מקום והרי כל החכמה הזו היא סובבת על ב' קוטבים הללו של עליית ספירה בספירה והתלבשות וירידת ספירה בספירה ולכן לא תמוש מזה עד שתפרש לי היטב ענין זה: יהוידע כבר ידעת כי כל המקובלים הסכימו שאין הספירות גוף ונשמות ואינם בעלי הכמות וכמ"ש הראב"ד בפי' ס"י דף מ"ב וז"ל השכלים הנבדלים והעשר ספי' לא יאמר בהם ראשית ואחרית כי הראשית והאחרית בסוג הכמה ומה שאין לו כמה לא יאמר עליו ראשית ואחרית ע"ש ועיין בפרדס ש"ב פ"א וש"ו פ"ג ומאחר שכן שהספירות הם תכלית האפיסה