שומר אמונים מו

דלאו איהו תמן שהרי בכל המקום פנוי לא ירד רק קו א' דק כחוט וא"ת דזו אינה קושיא כי במקום הפנוי נשאר הרשימו ועליו אמרו בזוהר לית אתר דלאו איהו תמן זו אינה תשובה דאם הרשימו הוא עצמותו נמצא דלא נתצמצם כלל והבן

הו' דבר פשוט ומוסכם מכל המקובלים שהא"ס הוא תמיד במציאות א' קיים בלתי משתנה כלל ולא יארעו לו שום מקרים אפי' מאורעי ומקרי הנשמה כדאיתא בר"מ פ' פנחס דף רצ"ח א' וז"ל ועוד נשמתא אית לה כמה שנוים ומקרים וסיבות דאתקריאו לה מה דלאו הכי למארי כלא וכו' וכן בכמה מקומות מהזוהר אמרו שהא"ס אינו משתנה כלל ומהם בזוהר חדש דף נ"ה ב' וז"ל איהו משנה עובדוי וביה לית שינוי כלל והגאונים קבלו וכן איתא בתקוני זו"ח דף כ"ד ב' שהאצילות הוא שמדליק נר מנר בעבור שהא"ס לא יקבל שינוי ולא נתחדש לו שום חידוש מצד מה שחידש הנמצאים וכן אם יצוייר ביטול הנמצאים לא ישתנה כלל ואם אתה אומר שהצמצום הוא כפשוטו נמצא שנשתנה מצד הכמות ומצד המקום שנעתק ממנו

הז' כל המקובלים כתבו שלא יתואר הא"ס באחד כי הוא לפני אחד כדשנינו בס' יצירה ולפני אחד מה אתה סופר רצו בזה להרחיק ממנו תואר אחד מפני שהאחד הוא מקובץ מחלקים. וגם בתיקונים דף י"ג אמרו עליו דאנת הוא חד ולא בחושבן ופירושו כי האחד הנספר נחלק למחצה לשליש ולרביע ולשאר חלקים משא"כ אחדות הא"ס שאינו מקבל חלקים או בחינות אלא אחדות פשוטה ושלמה כידוע ואם הצמצום הוא כפשוטו נמצא שאחדותו מחובר מחלקים ובלתי שוים שהרי אמצעותו הוא אשר עלה וירד אבל שאר עצמותו לא נתנועע ולא נשתנה והבן

הח' ענין הכמות אינו אלא בגשם אמנם האצילות אינו בעל כמות כלל כמ"ש הר"י חייט ז"ל בבואו להמשיל האצי' בנקודה שיש בה ראש תוך סוף אמר וז"ל השמר לך מלחשוב באומר ראש תוך סוף היות הכוונה ראש תוך סוף כמותי חלילה אלא בענין הכח כי יש הבדל בין העלה והעלול וכו' ועיין בפרדס ש"ב פ"א וז"ל הראב"ד ז"ל בפי' ס' יצירה דף מ"ב השכלים הנפרדים והעשר ספירות לא יאמר בהם ראשית ואחרית כי הראשית והאחרית בסוג הכמה ומה שאין לו כמה לא יאמר עליו ראשית ואחרית וזהו סוד עומק ראשית עכ"ל הרי מפורש שאין כמות לעשר ספירות וכ"ש וק"ו לא"ס דודאי הוא תכלית האפיסה מהגשם והגבול והכמות: ואם הצמצום הוא כפשוטו הרי הוא בעל כמות ח"ו

הט' כל בעל מקום הוא גשמי והא"ס הוא מקומו של עולם ואין לו מקום וכמו שהאריך בזה הפרדס ש"ו פ"ג ובס' אלימה עיין כל ת"א פרק כ"א וכ"ב ובמערכות האלהות פ"ב ע"ש וז"ל הראב"ד בדף מ"ז א' כערך שעלת העלות אין שייך לומר בו לא מספר אחדות ולא ריבוי ולא מציאות והפרד ולא מקום וגבול כן הדין בכתר עליון וכו' ע"ש הרי שאפי' בכתר לא שייך לומר מציאות מקום. ומכ"ש בא"ס. כי כל המתקומם במקום הוא בעל שיעור ותמונה מוגבלת ובעל מרחקים כי ממנו יבחן בצד המעלה וממנו יבחן בצד המטה וכן לד' צדדים וכיון דכל זה אין בא"ס כידוע נמצא דאינו מתקומם במקום. ואם הצמצום הוא כפשוטו שהא"ס נסתלק ממרכזו נמצא שהוא חוצה במקום שהוא בעל מקום ח"ו

הי' כתב הרב החסיד בעל של"ה דף נ"ח וז"ל העיקר הג' דאין לו דמות הגוף ואינו גוף כמ"ש כי לא ראיתם כל תמונה זה העיקר סובב והולך אדלעיל לומר שאף שהמשלנו סוד שמותיו נגד מציאותו המחוייב כערך גוף לנשמה אין המשל דומה לנמשל כי ח"ו אין לו דמות הגוף ואינו גוף ולא ישיגהו משיגי הגוף ומקריו כגון התנועה והעמידה ושאר השינויים עכ"ל והרמב"ן ז"ל באגרת התנצלות ס' המורה העיד שכך האמינו כל החכמים והגאונים ז"ל וכתב בשם החסיד ר' אליעזר מגרמיזא ז"ל כי בורא עולם אין לו קץ וגבול לא קימה ולא ישיבה לא הליכה ולא עמידה לא עליה ולא ירידה עכ"ל וכ"כ הרדב"ז ז"ל בס' מגן דוד דף י"ב א' וז"ל קדמותו של עולם שהוא מהות האל אשר לא סר מלהיות ולא יסור. לא יאמר עליו לא דבור ולא אמירה לא ירידה ולא עליה וכו' ע"ש: והפרדס בש"ו פ"ז כתב וז"ל ראוי לבאר ענין זה הנמצא בזוהר פעמים רבות סלקא ונחתא והנה ענין עליה וירידה הוא מורה על גשמית וזה אינו צודק כלל ועם ההקדמה הזו יתבאר וכו' יעו"ש וכן שאר ספרי המקובלים מלאים מזה וא"כ איפוא שאין לומר בא"ס לא עליה ולא ירידה ולא תנועה על כרחך לומר שאין הצמצום כפשוטו

שאלתיאל עדותיך נאמנו מאד בראיות חזקות שהבאת להכריח שהצמצום א"א להבינו כפשוטו אם לא שנסתור ונכפור בכמה עיקרי האמונה אבל הא ניחא אם נפרש אותו באין סוף העליון בעל הרצון אבל אם נאמר שהצמצום היה ברצון כדברי הרמ"ע ז"ל בס' פלח הרמון ש"ד