שומר אמונים לח

הוא בשאר ספרי המקובלים הרי דעם היות שהפעולות נפעלות מהא"ס והספירות עכ"ז הוא יחיד בעולמו כי לא יצדק באמיתות ליחס הפעולות אל הספירות כי אם אל המנהיג אותם שהוא הא"ס ית"ש וכמו שהוכחתי בויכוח א' סימן ע'

העיקר הרביעי שאינו מקבל תועלת משום נמצא כדכתיב אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח וכמ"ש בתיקונים דף ק"ל איהו בריך לכלא ולא צריך איהו ברכאן מאחרא דלית עליה מאן דאשפע ליה עכ"ל ובפרשת פנחס דף רפ"ה איהו מחיה לון ולית אלהא אחרא למיהב ליה חיים הה"ד ואתה מחיה את כלם עכ"ל. ולא לבד אינו נהנה מזולתו אלא גם אינו מתפעל להיטיב ולהשפיע בעבור טענות ותפלות זולתו וכן בכל ענין שיהיה לא נאמר בא"ס שיתעורר מזולתו להשפיע או יסתייע במה שיפעלו התחתונים וכיוצא כי זה לא יצדק כלל. שהרי הוא אינו נפעל מזולתו. ואם נאמר שישפיע ע"י איזה ענין או התעוררות איזה עלול ח"ו הרי מתפעל מזולתו. וכמ"ש הרב בעל ס' אלימה עיין כל ת"א פי"ב ע"ש

העיקר החמישי שאינו גוף ולא כח בגוף ולא מתערב ומשתתף עם שום נמצא והנה הרחקת הגשמות מהאלוה היא הסכמה אמיתית מכל חכמינו ז"ל מוכרחת מן הסברא ומן הכתובים. אמנם לא הכל יודעים מהו ענין המוגשם ומהו ענין הרוחני הפשוט ולכן רצוני להאריך מעט בענין זה כדי להצילך מהטעות שטועים כמה וכמה אנשי זמנינו. הנה רבים חושבים לדמות האלוה שהוא אור גדול זך ובהיר וכיוצא בחושבם שענין זה אינו גוף והוא תכלית השיבוש והטעות כי האור עם היות היקר שבמוחשים הנה הוא גשמי ואין לך שום דמיון מתדמה שלא יהיה דמות הגוף וכמ"ש האר"י זלה"ה בסוף ספר מבוא השערים כי הכח המדמה שבאדם אינו יכול לצייר רק ציור גשמי וחומרי לא בציור רוחני הנקרא צורה ונפש אבל השכל שבאדם ישיג מציאות הצורה עצמה וישיג החומר כמותו ותכונתו. אך זהו דוקא ע"י כח הדמיון שהוא כלי השכל כי השכל לא יצייר כלל הכמות והתכונה שהם מקרי הגשם עכ"ת דבריו והנה מכאן תלמוד ותדע מהו ענין הפשוט הרוחני ומהו ענין המוגשם. כי כל הנכנס בשכל הוא פשוט בעבור שהשכל אינו גשם. וכל הנכנס במדמה הוא מוגשם. ולעולם לא יוכל ציורו להמלט ממקרי הגשם בעבור שהוא כח גופני ולכן אף הדברים שאינם גשמיים הוא מדמה אותם גשמיים. המשל בזה הנה השכל ישכיל עפ"י טענות וראיות שיש מציאות צורות נפרדות מהחומר. אמנם אם תרצה לדמות בדמיוניך שום צורה מהצורות הנפרדות אפילו שתזכך אותם כל הזיכוך שדמיונך יכול לדמות עכ"ז הרי הוא גוף. ואין ממין המציאות ההוא לא המלאכים ולא הנשמות. ולפיכך לא תשתמש מהדמיון בעניינים הרוחניים כי לעולם לא יראה לך אלא דמויים גשמיים והזהר כשתכוין בשום ספירה מהספירות שלא תדמה בה שום דמיון בכח המדמה אשר לך. שיכניסך הדמיון בהגשמות הספירות והוא טעות גמורה ועון פלילי אמנם תשכיל בשכלך השכלת עניינה ותדמה צורת אותיות השמות שזה מותר לך. אבל המדמה יותר מאותיות מגשים. ודמיון האותיות הוא בהשכלת השכל שהוי"ה זו מורה על סוד ספירה פלונית כידוע מס' הכוונות וכ"כ בס' אלימה עיין כל ת"א פ"ה אמנם בא"ס לא הותר לך לדמות שום דמיון כלל לא דמות אותיות ולא שום דמיון אלא להשכיל בשכלך שיש שכל פשוט ולמעלה מהכל הוא הא"ס ית"ש שלא נדע ממנו כלום. רק שישנו וחוייב מציאותו ולכן הזהר כי כשתשכיל בשכלך שיש אלוה. שיהיה בדרך רצוא לחייב מציאותו בשכלך. ושוב שלא תדמה שום דמיון וציור כלל כי הדמיון רץ אחר השכל ולכן נאמר בספר יצירה ואם רץ לבך שוב לאחור. והזהר היטב בדבר זה כי הוא עיקר גדול באמונה

גם בכלל העיקר הזה הוא שאסור לחשוב שיש בא"ס שום כח נפשי ח"ו. וכמ"ש הראב"ד ז"ל בתחלת הקדמתו לפירוש ספר יצירה וז"ל והזהר מאד בנפשך כי אמרי הנה נצטיירו בחכמת אלהים. שלא יעלה על דעתך לומר שיש כח נפשי בעילת העלות ח"ו. וכל מי שיעלה בדעתו לומר דבר מכל אלה, אין לו חלק באלהי ישראל ובתורתו עכ"ל. והוא ג"כ מה שאמר ר"מ בפרשת פנחס (דף רנ"ח) וז"ל אוף הכי נשמתא על שולטנותא דכל איברים דגופא אמחיל לה לגבי לאו דאיהי דמיא ליה איהי בעצמה דהוא ברא לה ולית ליה אלוה עליה דברא ליה ועוד נשמתא אית לה כמה שינויים ומקרים וסיבות דאתקריאו לה. מה דלאו הכי למארי כלא בגין דא איהי אדמיא לגביה בשולטנותא דיליה על כל איברי גופא אבל לא במלא אחרא עכ"ל הרי שאין שום דמיון לנשמה עם הא"ס ב"ה כי אם בשולטנותא דילה על כל איברי גופא ובכלל השולטנות הם הששה עיקרים המפורטים במאמר רז"ל אשר אנחנו עוסקים בביאורו אבל במלה אחרא לא אדמיא לגביה לפי שהשינויים ומקרים וכחות שיש לנשמה הם חסרונות שלא ידומה בהם הא"ס ואפילו בדרך משל כי החסרונות יסולקו ממנו מכל וכל וכמ"ש המקובלים שהא"ס הוא שלמות מכל חסרון: