שואל ונשאל חלק א צט

דבמקומם היו מתירים שאר סירכות בנפיחה כאיזה פוסקים אבל בסירכא מהאומה לדופן בלתי מכה היו מטריפים בהחלט ולא מהניא לה נפיחה דכיון דסרוכת הדופן נזכרה בש"ס להדיא לא סמכו בה על מתירי הנפיחה אבל שאר סירכות שלא נזכרו להדיא בגמ' סמכו בהם על מתיר הנפיחה ודומה לזה כתב מרן ב"י גבי נענוע דנראה מדברי מהר"ר בן יחיה דבסרוכה לדופן לא התיר לנענע ואפ' דטעמא דכיון דתלמודא איירי בסרוכה לדופן ולא הזכיר תיקון דנענוע מש' דלית ליה תיקון זה לענין דופן אבל בשאר מקומות שלא הוזכרו בתלמוד כיון שהגאונים התירו ע"י תיקון זה היו נוהגים כן ע"ש וכן כ' ה' נדיב לב ז"ל סי' דלא נהגו אצלם להגביה סירכת הדופן וסירכות דשלא כסדרן וטעמו כמ"ש מרן וכ"כ מור"ם סי' במנהגם במיעוך ומשמוש ע"ש וכן כ' בתורת הזבח סי' מ"ט אות ח' ע"ש וכן ראיתי לה' נדיב לב ז"ל סי' מ' דפ"ד ע"א דלא כתב הרשב"ץ ז"ל לאסור רק ברוב למקום שאינו מותר מדינא רק מסברא יחידאה ומנהגא דמסתיין להתיר בכלה אבל להחזיק להתיר גמור לא ע"ש ועיין להרב זבחי תרועה שכתב שלא הבין דברי המחב"ר שזכרתי וביאר בדוחק ומסתפק אם כוונתו כמו שביאר ע"ש ולענ"ד כוונתו מבוארת וכדכתיבנא ומינה נמי לנ"ד בין לדינא בין למנהגא דאם יש מהסירכא של שוה"ל מיעוט למ"א טריפה בהחלט אליבא דכ"ע ולא מהניא לה שום נפיחה וכאמור מכמה טעמים וזה ברור ופשוט הכו"ח ביום כ"ג שבט התרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ט'

שאלה כששוחטים העזים לפעמים נחתכים כמה שערות ואח"ך בשחיטת הסימנים נחתך שערה אחת או שנים או יותר מהם עם שחיטת הסימנים אם יש לחוש לשהיה בזה כדין נמצא גמי וכיוצא ונחתכו בשעת שחיטת הסימנים שכתב מור"ם סי' כ"ג ס"ב או לא

תשובה מור"ם ז"ל סי' כ"ג ס"ב כ' דאם נמצא לאחר שחיטה גמי או כיוצא בו מונח בושט או בקנה ונשחט עמו טריפה דודאי הוצרך להשהות מעט בחתיכת הדבר ההוא לאחר ששחט הסימן והוי שיהוי במשהו וטריפה ומשמע דלא שנא בהמה ולא שנא עוף יש להטריף בזה מדסתם ולא חילק בין עוף לבהמה וכן כתב מור"ם להדיא טרם זה והמנהג הפשוט במדינות אלו להטריף כל שהיה אפי' משהו בין בעוף בין בבהמה ואין לשנות ובתר הכי כתב ואם נמצא וגו' ומשמע דקאי לכלהו בעוף ובבהמה הנזכרים טרם זה וכ"ה לפי טעמו של דבר כיון דלדידהו לא שנא להו בין בעוף לבהמה גם מצד המציאות על הרוב דגמי וכיוצא בו נמצאים בבהמה טפי שזהו מאכלם וא"כ לדידן פה אי ג'רבה יע"א דהמנהג פשוט בין השוחטים להטריף בשהיה כ"ד בין בעוף בין בבהמה וכן נמצא כתוב בכתבי הראשונים מפה דנהגו פה בשהיה כ"ד כמור"ם א"כ יש להטריף ג'"כ בכה"ג דכתב מור"ם ז"ל בין בעוף בין בבהמה וכן כתב לי ה' מהרח"ך ז"ל ה"ה כה לחי וז"ל זכורני שנעשה מעשה בזמן מאריה דאתרין סבא דמשפטים מהר"ם חדאד ז"ל זיע"א בבהמה דקה שנמצא בושט עשב רך ואינו מעכב השחיטה והטריף כסברת מור"ם ז"ל ועי' לה' לחם הפנים ז"ל שכ' אפי' חוט השערה וגו' ועי' גם לה' תורת הזבח ז"ל סי' צ' ס"ו וז' ועי' להמחב"ר ז"ל שם אות ז' וכ"מ מדברי מוהרס"ך ז"ל בתשו' כי באה בס' ה' עולת איש יו"ד סי' א' ומדברי ה' ישיב משה נר"ו סי' כ' בשאלה שרבני העיר הטריפו ע"ש

אמנם בנ"ד הסברא מכרעת שאין השערות נחתכים רק קודם השחיטה ולא בעת שחיטת הסימנים שכיון שאין השערה או השערות כ"ך מתוחים הסכין עושה דרך לעצמה ושוחטת כל הסימנים טרם שתגע בשערות ומה שאנו רואים השערות חתוכות אינו רק מה שנחתכו קודם השחיטה לגמרי וא"כ אם השוחט מסופק בדבר מתי נחתכו הו"ל ס' שהיה כ"ד וספיקו להקל וכ"ש דמסתברא דנחתכו באופן שאין כל שהיה וכאמור. אלא דלפי"ז קשה למה לא