שואל ונשאל חלק א צח

הרשב"ץ בי"ש סירכא תלויה בריאה וסירכא תלויה בדופן והבודק מספק"ל אם היו דבוקות ע"ש דהטעם הוא משום ס"ס דשמא לא היו דבוקות ושמא הלכה כמתירי הנפיחה והגם דאנחנו פה אי ג'רבה והנגררים אחריה אוסרים הנפיחה ומטריפים כל מין סירכא ואין עושין נפיחה מ"מ השו"ג שם כתב דגם לאוסרי הנפיחה שפיר מחשב ס"ס ע"ש וכ"ן דעת התה"ז סי' ע"ז אות כ"א ע"ש וטעמו עפמ"ש ה' ב"א סי' ל"ב וה' הנז' בכלליו דעבדינן ס"ס גם נגד מרן וכן נגד המנהג כיע"ש וכ"כ בתשו' בקרן דוד סי' מ' דעבדינן ס"ס אף נגד המנהג וכ"כ בס' דב"ש סי' ש"ך ועי' למהרמ"ז בקול משה אות ב'] וקצת יש להוכיח כן להאומרים דפה המנהג להכשיר סרוכה לשומן הלב בנפיחה וקשה מ"ש משאר סירכות וצ"ל משום דיש קצת פנים לומר דשמא מהשומן כמ"ש ה' ישיב משה סי' [כ"ה[ וקשה הלא עכ"פ הנפיחה לדידן אינה כלום דנקטינן כהאוסרים וצ"ל דבמקום ודאי הוא דנקטינן כן ולא בספק ודמיא הא דשוה"ל לספק וא"כ מזה מוכח דמה שאוסרים הנפיחה בהצטרף ספק אחר יש להתיר. ועוד נ"ל להצריך הנפיחה משום דיש לחוש דשמא בחיים כשהיתה מתנודדת להתפרק ניקב קרום הריאה ועודנו נקוב וכיון שאפ' לברר צריכים לברר הכו"ח ביום י"ב שבט התרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ח'

שאלה להאומרים דמנהג פה ג'רבה יע"א להכשיר סירכה להשוה"ל בנפיחה שחותכים הסירכא בסכין לגמרי ונופחין אותה ושמים שם מים פושרים ואם לא בצבצה מכשירים אם הרוב לשוה"ל ומיעוט למ"א שאותו מקום לכ"ע הם מטריפים בהחלט ולא מהניא בהו בדיקה אם הולכים אחר הרוב

תשובה משנת התרנ"ז שמעתי משני שוחטי מתא שבא מעשה לפני מוהר"ן ביתאן ז"ל כמה פעמים והטריף וכן שמעתי ממוה"ר ר' סאסי הכהן שבא מעשה לידו הוא והטריף וכ"כ מוהרמ"ז ז"ל בעיני צדיק סי' פ"ה להטריף ומי כמוהם מורה וכן רגילים שאר השוחטים שבזמנינו להטריף וכן רגילים המורים להורות וכפי הנראה דפשיט"ל ז"ל דבכה"ג ליכא למ"ד דיש שום מנהג להקל בנפיחה אלא דהמנהג בזה הוא להטריף או דבזה אין מנהג שאין זה מצוי ולכן מוקמינן ליה אדינא ומטריפין כשאר סירכות דהגם דנימא כהאומרים דבסי' לשוה"ל המנהג להתירה בנפיחה מ"מ כי איכא מיעוט למ"א לא אמרינן דניזיל בתר רובא והויא כאלו כלה לשוה"ל חדא דאמרינן הבו דלא להוסיף עלה וכיון שגוף המנהג שיש אומרים כן הוא נגד דעת מרן ורוב הפוסקים ולדידן נקיטנן כמרן ורוה"פ לאסור הנפיחה וכמו שכן בכל שאר סירכות מטריפים בהחלט א"כ כשנלוה המנהג איזה צד איסור גם דהוי מיעוט אמרינן הבו דלא להוסיף וכאמור גם שמעתי מידי"ן הרמ"ה נר"ו טעם נכון לאסור ברובא לשוה"ל ומיעוט למ"א משום דכל הנהו רובי דבעה"ע דפ' מרן ז"ל סי' ט"ל להתיר אינו רק משום דכך נתפשט המנהג אבל לרוב הפוסקים ראוי לאסור וא"כ בנ"ד נמי טריפה היא לרוה"פ דלא ס"ל ללכת אחר הרוב וא"כ אמרינן הבו דלא להוסיף עלה שאין להתיר ברוב רק במקום דהרוב הוא מותר מדינא ולא בנ"ד דגם הרוב אינו מותר מדינא רק ממנהגא עכת"ד וכה"ג כ' ה' שבת אחים סי' ט"ל אות מ"ז וכ"ש וק"ו בנ"ד כיע"ש ועפ"ד נר"ו נלע"ד עוד טעם נכון לאסור והוא משום דתרי קולי לא עבדינן הקולא לסמוך על העטור להתיר ברוב והקולא להתיר סירכת השוה"ל בנפיחה כיון דלדינא בכל אחת היא טריפה לרוב הפוסקים וכה"ג כ' ה' שבת אחים סי' ט"ל אות ל"א ע"ש

וכזאת ממש ראיתי לה' מחב"ר סי' ט"ל אות מ"א בשם הר"י בן שנגי והו"ד בסו"ס משאת משה ח"ב דף קכ"ג בנסרכה האומה לטרפש ומיעוט לצלעות בלא מכה ובדקו הטרפש בנפיחה ויצא בנקל ונמצא שהיה ריר אע"פ שהרוב ריר יש להטריף דכיון שהמיעוט לא מהני נפיחה גם הרוב לא חשיב ולא דמי לאינהו רובי דבעה"ע ע"ש וכוונתו לע"ד ברורה