שואל ונשאל חלק א צז

ובבשר ורוב הסירכא בעצם כשרה ודייקא נמי לישנא דמרן באומרו לעצם לבדו ע"ש וכ"כ הרב שבת אחים אות מ"ד מדקדוק זה ושכן ראה לה' מטה יוסף ח"א יו"ד סו"ס א' ושכ"כ בב"י ובכ"מ שכ"ד הרמב"ם ע"ש ולי הצעיר יש להוכיח עוד ממה דמתיר מרן לעצם ולבשר כהרמב"ם ולטעמו של הרמב"ם יוצא דה"ה כשהרוב לעצם כמ"ש בב"י ובכ"מ ומסתמא דעתו בש"ע כדעתו בב"י ולא כמש"ש בשם מהר"י בן חביב ע"ש ותו דהכנה"ג הגב"י אות ר"מ כתב מהריב"ח לא כ"כ רק להרא"ש אבל להרמב"ם אפשר דאפי' רובא לעצם וכ"כ באות שכ"ו דדעת מרן בדעת הרמב"ם אפי' מיעוטו לבשר כשירה ע"ש וכיון דרבים סוברים בדעת מרן להתיר הכי נקיטנן וכ"ש דנראים הדברים בטעמם וכאמור. ועונ"ל דגם הפר"ח מודה דכ"ד מרן אלא דפירש כן משום דדעת הפר"ח לאסור והלשון שבש"ע אפשר שיסבול כן ע"ד מ"ש ה' יד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ט בשם הפר"ח עצמו בדרך הרמ"א ע"ש ואפי' אם נאמר דדעת מרן אינה מבוררת יש להתיר מס"ס דרבים חולקים על הבעה"ע באינהו רובי ולדעתם אין הרוב מוציא מידי ספק כמבואר בב"י סו"ס ט"ל וא"כ הו"ל ס"ס ספק אם סירכא זו מהבשר ואת"ל מהעצם שמא כהמתירים לעצם לבדו וכדקי"ל דעושים ס"ס גם דנגד מרן וכמ"ש השש"א סי' מ"ב בספק חסרון מרה ע"ש ועוד דאנן בדידן מסתמא אחרי הכרעת מוהר"א פרץ שהבין כן בדעת מרן נגררים וכמו שכן נגררו אחריו רבים מתלמידיו ותלמידי תלמידיו שהעתיקו דבריו וכן נראה שנגררו אחריו השוחטים והמורים פה ועוד דכבר כתב התה"ז סי' פ' אות י"ז דהעלה בתשובה למנהג עירם שמכשירים אפי' במיעוט בשר דהכי נקיטנן ע"ש ופה אי ג'רבא נראה דכן המנהג שהרי השוחטים והמורים מתירים תמיד בסתם ואין מבררים אם יש הפ"מ וכן מוכח ממ"ש שם בקרן דוד להכשיר ואח"ך כ' ודייקא נמי וגו' דנראה דבא לתת סמך וראיה למה שנהגו מדקדוק לשון מרן ג"כ וכ"ן מדסיים ואם נראית כולה וגו' ולא הראה מקור לזה ע"ש והגם דה' שבת אחים שם אות מ"ד נראה דאינו מתיר רק בהפ"מ אינהו בדידהו ואנן בדידן ומ"מ נראה דבבהמת גוי אין להקל הואיל והרבנים מחברי שבת אחים מחמירים שלא בהפ"מ ועי' להתוה"ז סי' פ' אות י"ז מ"ש בזה וכן נ"ל דהבא להחמיר לעצמו אין מזחיחין אותו אך לרבים יש להורות להתיר מן הסתם וא"ץ לברר אם יש הפ"מ ובנתברר להמורה דאין בו הפ"מ ג"כ דעתי יותר נוטה להתיר לדידן דלדידן נראה דגם הש"א מודה. הכו"ח ביום י"א שבט התרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ז'

שאלה סירכא תלויה וכנגדה מכה בדופן אם מותרת

תשובה לענ"ד יש להתירה בבדיקה בנפיחה שיחתוך הסירכא עד סופה וינפח הריאה ויראה שאינה מבצבצת ע"י מים פושרים והגם דהש"א אות כ"ו התיר לדידן דבתריה דמרן גרירי שמתיר הסרוכה וכתב דמ"ש מור"ם לאסור אינו אלא לדידהו דאוסרים הסרוכה ומשמע דמתירים בהחלט בלי נפיחה כלל וכדין הסרוכה למכה שא"ץ בדיקה כמ"ש מרן ז"ל סי' כ"ב ע"ש מ"מ הרבה סוברים דמור"ם אוסר גם לדידן ועי' לה' פרי תואר ס"ק י"ד ולה' תורת הזבח סי' ע"ז אות ט"ו ושם בשם ה' בית דוד דג"ן ע"ב ולה' ב"ח בתשו' סי' ק"ל דכלהו ס"ל דיש לאסור גם להסוברים להתיר סירכא בריאה ונגדה מכה בדופן ע"ש והגם דהל"ש שהזכיר הש"א אינו סובר כן וכ"ן מדברי השמ"ח כמ"ש שם וכ"ד ה' ש"א וה"ן מסתברא מכל מקום מידי פלוגתא לא נפקא ולכן נראה לי דאין להתיר רק בנפיחה דהו"ל ס"ס שמא כהסוברים דדינה כדבוקה ואת"ל כהאוסרים שמא הלכה כמתירי הנפיחה וכמ"ש השו"ג סי' ט"ל מחודש ל' על מה שהתיר