שואל ונשאל חלק א צב

שעוה גם דלא שייכא ביה הטיה ומינה נמי לכל הטעמים הנז' גם במנורת חשמל יש לאסור

ומכל האמור יש לתמוה על ה' משנה ברורה נר"ו ס"ק ד' שכ' ומ"מ נ"ל דבנרות הטובים שלנו (שקורין סטארין) מותר לקרות לפניהם לכ"ע דלא שייך שמא יטה רק בדבר שדרכו להטות לפעמים בחול כדי שידליק יפה ובנר "סטארין, (בלה"פ הגהות על קיצור ש"ע סי' פ' או"ב כתב וז"ל ונהי בנר של חלב סטרין וגו' ע"ש) ידוע דא"ץ להטיה כלל לעולם וכ"ש דלא שייך בו שמא ימחוט דאורו צלול. מאד ואין צריך כלל לזה ע"ש ועי' ג"כ בביאור הלכה ד"ה וכן בנר ע"ש (ואולי הדלק שלו הוא מהשמן הנקרא ''בנזין,, או "אישאנץ,, שהוא כמו נפט (גאז) צלול ומנוקה מאד ומשתמשין בו כמו בגאז אלא שזה נתון בקדרה רחוקה ויוצא מזה כעין צנורות השואפים האור ושמורים הצנורות בזכוכית והוא קרוב לאור החשמל (אליכתריסיתי) (ובין שיהיה הנר באופן זה או באופן אחר דבריו ז"ל תמוהים שכתב להתיר לכ"ע ולא זכר שר דלדעת הגהות אשירי הדבר מסופק לדינא וממילא יש לאסור גם דלא שייך הטיה וכאמור וכן לא זכר דמדברי מרן בב"י ובש"ע נראה דיש לאסור גם בזה וכן מצד ההכרעה לע"ד יש לאסור זכר שר וכנראה דהוא ז"ל נמשך אחר דברי הלבוש דנראה לכאורא מדבריו דלא אסר בנר של שעוה רק משום דשמא ימחוט ואינו נראה דגם הלבוש נחית רק לומר דבנר של שעוה יש בו חששא זו ואסור בודאי אבל באמת גם במקום דליכא חששת הטיה אכתי בספיקא קאי וכמ"ש הגהות אשירי וממילא יש לאסור וכ"ן דעת מרן ז"ל וא"כ גם באור החשמל (אליכתריסתי) יש לאסור ועוד נלע"ד דגם בשל אישנץ או בנזין יש לחוש שיטהו ע"י איזה מכונה הגורמת להטות למעט ולהרבות האור כידוע [עי כה"ח סקי"ג] וכן באור החשמל יש לחוש לשמא יביא מנורת זכוכית אחרת הגורמת בהנחתה לתגבורת האור כידוע דלפי מה שתהיה הזכוכית הנז' בעלת חוטין יותר מאירה יותר והגם שאין לו עתה שמא יביא דומיא דעשרה קומות ועשרה בתים זו לפנים מזו דאסרו והגם דבגמ' לא אמרו רק שמא יטה הכל בכלל שהרי מרן ז"ל בב"י אסר בנר של שעוה דשמא ימחוט אלמא ל"ד שמה יטה ולכן לענ"ד יש לאסור בכל אופן

וראיתי לה' יד אהרן ז"ל בהגהב"י שכתב דהלבוש כ' הטעם לאסור בנר שעוה משום שמא ימחוט והשיגו הע"ש ז"ל דא"כ ביו"ט איך מתירים לומר פיוטים ומזה כתב דטעם מרן בש"ע משום דלא חילקו וה' יד אהרן ז"ל השיגו מדברי מרן הב"י שכ' טעם זה דשמא ימחוט כדברי הלבוש ע"ש ולענז"ן כותיה דהע"ש מסתברא דמדלא זכר טעמא דשמא ימחוט ואדרבא זכר הא דשמא יטה וכתב וכן וגו' מוכח דגם בנר של שעוה שייך זה וכדכתיבנא דהיינו משום דהגהות אשירי נסתפקו בזה ומן הספק יש לאסור מטעם זה וא"כ א"ץ כלל להא דשמא ימחוט ודי בהא דשמא יטה ומשום דלא פילוג וכאמור וההפרש הוא דהראשונים מן הודאי והא דשעוה מן הספק ולכן לא כללם מרן ז"ל יחד ונראה דגם הלבוש מודה למ"ש בדעת מרן אלא דנקיט בלשונו מה שהוא איסור החלטי ולא מן הספק ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכאמור מעלה. ועי' למור"ם ז"ל בד"מ שגם הוא ז"ל הביא דברי הגהות אשירי ודברי מרן ז"ל בב"י ומשמע דדעתו לאסור היכא דלא שייך הטיה מדלא העיר ע"ז כלום גם מן האמור יש לתמוה על הרבנים הנז' בלחם הפנים ועל ה' מסגרת השלחן שם שהקילו בלאמ"ף של הגאז ולעד"ן דיש לאסור וכאמור ועם כי הם ז"ל הקילו נר' דמשום דהם ז"ל נמשכו אחרי דברי הלבוש וחשבו שכן הוא הטעם אכן לדידן דבתריה דמרן גרירין אסור ועוד נלע"ד דגם לדידהו בני אשכנז יש לאסור דכוונת הלבוש כדכתיבנה ואכמ"ל בזה כעת ובעה"ו אשובה אראה ואשנה פרק זה וכעת די בזה הכו"ח ביום י"ג כסליו התרצ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: