שואל ונשאל חלק א צא

פילוג ולא דמי למ"ש ה' הנז' סק"א דלגבי האדם אמרי' דלזה לא נאסר מעולם דל"א זה לגבי הנר שאסרוהו דלגבי הנר לא פילוג גם בדלא שייך אבל גבי האדם י"ל שפיר דלאדם זה לא נאסר מעולם וכאמור. גם מה שביאר שם אלא האי ,,וכן'' קאי ארישא לאחמ"ר אינו נראה חדא דתיבת ,,וכן בנר" בבי"ת מוכחת דעל הטעם דלא פילוג קאי דיש לאסור בעששית או קבועה בחור שבכותל ובנר של שעוה ואי קאי ארישא דקאמר ואין קורין לאור הנר וגו' היל"ל וכן לאור הנר של שעוה ואי קאי אטעמא דשמא יטה דגם בנר של שעוה שייך חששא זו דשמא יטה הלא זה נגד המציאות בין להג"א בין למרן ז"ל ואם הכונה דגם דל"ש שמא יטה הא איכא שמא ימחוט העיקר חסר מן הספר ותו דתיבת וכן בנר בלתי שיודיענו שזה אסור אינו נקשר כלל לדבריו הראשונים אלא לדבריו האחרונים יש לאסור וגו' וכן בנר וגו' ולכן נלע"ד דהעיקר בדעת מרן ז"ל כדכתיבנא וכן ביאר כוונתו ה' עו"ש סק"א וז"ל ולענד"ן דעיקר הטעם הוא משום דלא חילקו חכמים להתיר בשבת בשום ענין אפי' במקום דלא שייך איסור כלל וגו' ע"ש אלא דסתמות דבריו ז"ל נראה דס"ל דמרן הכריע בספיקו דהג"א דגם בזה אמרי' דלא פילוג מדלא הזכיר הספק של הג"א ומה שיש להורות בו כל שלא נפשט ולפי דבריו נראה דמש"ה כתב מרן ז"ל ,,וכן'' ולא עירבו עם הקודמים משום דזה סברת עצמו והראשונים דברי הגמ' ורבינו פרץ ולענד"ן דמרן ז"ל אכתי בספיקו דהג"א קאי דאי איתא הי"ל לחלוק עליו בב"י ולהכריע נגדו גם בעיקר הספק ואולי דלדידיה מרן ז"ל כשחיבר הש"ע הכריע כן והמעיין יבחר

ועוד נלע"ד (גם כי אינני כדאי לזה) דבאמת יש להכריע כהצד הזה דלא פילוג גם דלא שייכא הטיה כלל בשום צד ואופן בנר של שעוה וכדומה דכמו בנר גבוה אפי' עשרה קומות דליכא למיחש להטיה ואפי"ה אסור משום דכי גזור לא פילוג למילתייהו וכמ"ש רש"י בגמ' דשבת די"ב ע"ב ד"ה ואפילו וכ"כ הר"ן בביאורו להרי"ף ע"ש ה"ה נמי להיכא דלא שייך הטיה דהרי הכל נכלל בכלל לא פילוג וכמו דבנר גבוה דליכא למיחש להטיה ואפ"ה אסרינן משום דסתמא אסרו ולא חלקו בדבר הגם דהטעם הזה אין בו חשש בכה"ג משום דאי איתא הי"ל לבאר חילוק זה או משום דכיון דגזרו אין לנו לחלק בדבריהם כל דלא מצינו שחילקו הם ה"ה נמי בכה"ג דלא שייך הטיה רבנן סתמא אסרו ולא חלקו בדבר ש"מ דבכל אופן אסרו דאי איתא הי"ל לחלק ולבאר זה או שיש לנו לאסור בכל אופן מן הסתם וכאמור והא אין לומר דמ"ש רבה ואפי' הוא גבוה שתי קומות ואפי' שתי מרדעות ואפי' עשרה בתים זו ע"ג זו היינו דגם בכה"ג מסורת היתה ביד רבה מרבותיו דאסרו [ולא דעת עצמו מטעם דלא פילוג] חדא דלשון רש"י והר"ן אינו מורה כן דאי איתא הי"ל למי' דגם בכה"ג אסרו ועוד דאי איתא מנ"ל לרבינו פרץ והובא בהטור לומר דמטעם זה יש לאסור אפי' הוא בעששית או קבוע בחור שבכותל הלא רק באלו קאמר רבה לאסור דמסורת בידו דאסרו בהם וכאמור. וא"ל דגם רבינו פרץ מסורת בידו מרבותיו דגם בכה"ג אסרו חדא דכל כי הא הי"ל לבאר כיון שהוא מהפוסקים ותו דלשון יש לאסור מורה ובא שהוא מדעת עצמו והכרעתו הוא וכאמור וכן יש להוכיח מדקאמר שם דקע"ט דהא דרבה כתנאי וגו' אלמא סברת עצמו היא שאם הוא מסורת בביאור הגזירה דרבנן לא תהיה בזה פלוגתא וכן מוכח מדכ' רבינו חננאל שם דהלכה כרבה משום דסתם לן תנא כוותיה ואי איתא היל"ל מטעם זה דכן קיבל מרבותיו ועי' בתוספתא דשבת פ"א בהלכה ה' לא יצא אדם וגו' דקתני אין קורין בליל שבת לאור הנר אפי' גבוה ממנו ואפי' בבית אחר ואפי' עשרה בתים זה לפנים מזה ע"ש וכן ראיתי לה' עו"ש ז"ל שכתב וז"ל דלא חילקו חכמים וגו' ומשום גזירה נר של שעוה אטו נר של שמן ע"ש וק' דהיא עצמה גזירה ואיך גזרי' גזירה לגזירה ובשלמא אם בגמ' או במשנה אסרו י"ל חדא גזירה היא דכשגזרו גזרו בכל אופן אך במה שהוא מחודש ואנו באים לעמוד על בירורו מהיכא תיתי לומר כן ולהאמור א"ש דזה נלמד מדלא פילוג בעשר קומות ועששית וכיוצא והיינו משום דבלא זה מתחלף נר זה בזולתו וא"כ ה"ה בנר של