שואל ונשאל חלק א פז

ועוד דלפי הנר' כונתם להניח התיבה באמצע בהכ"נ שישמעו כל הקהל וזה ודחי עדיף כמ"ש מור"ם סו"ס ק"ן וע' לה' זרע אמת שם שכ"כ הרמב"ם והטור ושם נסתפק אם יכולים לשנות מאמצע בה"כ לצד אחד וכתב בשם הכ"מ בפי"א מה' מגילה שבאותם הזמנים היו בה"כ גדולים מאוד והיו צריכים להעמיד הבימה באמצע להשמיע לכל העם אבל בזמנים הללו שבה"כ הם קטנים וכלם שומעים נוי הוא להיות בצד אחד ע"ש וא"כ בבה"כ הנז' שהיא גדולה יותר טוב ונכון להיות באמצע כיעו"ש וא"כ אין זה הורדה אלא עילוי (אם באמת המציאות כמו ששיערתי) ומעתה נלע"ד דאין צורך לשום מכירה וקניה ועדיפא מהא כבר חו"ר תונס מהר"ח בורג'ל ומהר"מ שמאמה בתשו' כ"י (וכמדומני שנדפסה) התירו להכניס אויר מחוץ לבה"כ לעשותו היכל וההיכל הראשון יהיה לאמצע בה"כ מכמה טעמים וחדא מינייהו דג,רבא כפר היא ע"ש ולכן הדבר מסיר ביד רו"מ נ"י וביד כל אנשי העיר והממונים הי"ו ואם יסכימו כי זה יותר טוב אין בית מיחוש לע"ד הכו"ח בכ"ה אלול התרפ"ח ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ע"ב

שאלה אם אפו המצות והניחום אחרי שנתקררו בשק של הקמח הכשר לפסח ונמצא עי"ז בהרבה מהמצות חלקי אבק מהקמח כי השק נשאר בו גם אחרי שהורק איזה קמח ואבק קמח אם יכול לאכול מהם בפסח או"ל דשמא ע"י לעיסתו מחמיץ האבק הנז' או ע"י שרייתם בתבשיל ומרק שיש בהם מים ושמן וכיוצא הו"ל מי פירות עם מים שממהרים להחמיץ גם בלתי שהייה כ"ך וכ"ש אם משהה אותם

תשובה מסתברא לי דזהו תיקונם לקנח את כל המצות במפה יפה יפה ואח"ך יכניסם לכבשן פעם אחרת ויאחרם שם כשיעור זה דהיינו שיכניס אחת מהמצות באבק הקמח שעליה בלתי קינוח ויזהר להניחה במקום מיוחד שלא יבוא ממנה דבר אל המצות וכפעם בפעם יוציא אותה המצה שעליה הקמח והאבק וכשיראה שאיתו הקמח או האבק נקלה יפה כמראה המצה המבושלת אזי יוציא ג"כ את השאר כי זה לאות שכלם נקלו מהאבק שעליהם אם נשאר. וראיתי לה' שערי תשובה סי' תנ"ט סק"ב שהביא דברי ה' דב"ש סי' שמ"א וה' משנת רע"ק וה' מעשה חייא והכנה"ג ולפ"ז נראה דגם בכה"ג דנ"ד אין להתיר וגם לאכלם בלתי מרק לא ע"ש ונלע"ד דמ"מ בכה"ג דמקנחם היטיב וגם קולה אותם וכנז' ואינו אוכלם רק ע"י לעיסה אין לאסור דהו"ל תרי ספיקי שמא לא נשאר כלום ואת"ל שנשאר שמא נקלה כראוי ובפרט דסימנא בידי האופה וכאמור. ואם הספק הראשון דשמא לא נשאר לא הוי ספק דמסתמא ישאר והוי כודאי נשאר יש עוד ספק אחר דשמא לא יחמיץ ע"י לעיסתו כלל אלא יאכלנו תכף ובפרט אם תהיה לו הזהרה ע"ז שילעסהו ובגמר הלעיסה יבלע ולא יתאחר ומטעם זה יש פנים להתיר גם אם ישרהו במרק בלתי איחור רק אוכלו תכף דיש גם בזה תרי או תלת ספיקי וכנז"ל וקצת יש להוכיח להתיר מדברי ה' הנז' שלא אסרם בהחלט רק כתב שאין לעשות כן אם אפשר בזולתם מכלל דלדינא שרו ובפרט דהוי ספק משהו דרבנן ויש להתיר גם בלתי שום שאר ספיקות וכן יש ללמוד מדברי מרן בסעיף זה גבי מצה רכה ומדברי מרן בב"י בשם התה"ד בזה ובס"ס תס"א בשם הרוקח באזהרת הרחקת המצות מהקמח שזכר מור"ם סי' זה ומדבריו שם בב"י נראה דרק הזהרה בעלמא ולא לאסור בדיעבד והגם דה' בני חיי החמיר מאד וכ"נ מדברי השע"ת שהזכרתי מ"מ ע"פ תיקון זה נראה להתיר

ושו"ר להמחב"ר סי' תנ"ט אות ב' שהתיר לאכלה לבדה ושמהתה"ד ומרן מוכח דשרי ושכ"ד האחרונים אלא דבעל נפש יחמיר כר' בני חיי ע"ש ונ"ל דבנ"ד דנתקנחו ונכנסו לכבשן ע"פ הסימן הנז' אין מקום לחוש אפי' לבעל נפש אלא דמ"מ יותר טוב להזהר לאכלן לבדן או שתהיה זהירות בעת הליפות בתבשיל או מרק שלא יאחר דהו"ל תרי ספיקי או