שואל ונשאל חלק א פה

ענבים מבושלים שמערבים בהם סולת עד שמתעבים ואח"כ מלבישים אותו על שקדים תחובין בחוט ורצה להוכיח דברכתם במ"מ ממ"ש מרן ז"ל א"ח סי' ר"ח ס"ב דאפי' עירב דבש או מינים אחרים יותר מה' מיני דגן מ"מ מברך במ"מ ע"ש ודלא כמ"ש הר' בית יהודה ז"ל

תשובה לא דמי כלל לנדון מרן דבנדון דידן השקדים הם בעין בלי כל תערובת רק מלובש עליהם היין והסולת מבחוץ כקליפה של פרי ובכי הא למה זה לא יברך עליהם ברכתם הראוייה להם ועוד דבנ"ד י"ל דלא בטלה ברכת בפה"ג לגבי מעין ג' כיון דגם היין ברכתו משונה ואינו כשאר הפירות כיון דאשתני למעליותא אי נמי כיון שהוא מהפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. ועוד דבנ"ד כפי הנראה מדברי ה' בית יהודה שאין עושים את הסולת רק לדבקו ולהקפיתו ובכי הא מבואר יוצא מדברי מרן ז"ל בסוף הסעיף הנ"ל דבטלי ה' מיני דגן לגבי התבשיל והפלא כי ה' בית יהודה עצמו זכר את דברי מרן ז"ל הנז' במרוצת דבריו שכתב והכא גבי ה' מינין מוכח דאם הם עשויים לטעם וגו' והיה לו לכבודו להרגיש מזה כי כל זה ראה וידע ה' בית יהודה רק דלא דמי וכדאמרן

והנה מרן ז"ל שם ס"ג כתב דכשנותנים קמח לתוך השקדים שעושים לחולה אם עושים כן כדי שיסעוד הלב מברך במ"מ ואם לדבק בעלמא אינו מברך במ"מ וא"כ בנ"ד לפ"ד ה' בית יהודה ז"ל דמטרתם רק לדבק בעלמא אין מברכין במ"מ אלא ברכת היין או ברכת השקדים ויותר נ"ל דמברך בפה"ע דכיון דנקפא יצא לו מתורת יין ולא נשאר עליו שם יין. ומה שהוכיח הרב ז"ל שם דלא בטל מזה שם יין. לכאורא אינו אינו מוכרח דמדברי מרן ר"ס ר"ב י"ל דהיינו אם הוא רך ולא בנקרש אך בנקרש אין זה נקרא יין וכמו שכתבו הפוסקים ע' להמג"א סי' קנ"ח ס"ק ז' דמשקה קרוש הוי אוכל וא"כ יותר נ"ל דחזר היין להיות כעיקרו של פרי לברך עליו רק בורא פרי העץ והגם דכתב הרב מ"א סי' ר"ח ס"ק כ"ב דאם בירך בורא פרי העץ על היין לא יצא וצריך לחוזר ולברך מ"מ נ"ד שאני דגם לכתחילה ראוי לברך כן כיון שאין שם יין עליו ואף דאמרו בגמ' יין אדריאני (ואומרים שהוא יין מובלע בחרס) דאפי' קרוש נקרא יין התם על שם סופו נקרא כן ואיה"ן בנ"ד אם ישרנו במים בשיעור הראוי מברך בפה"ג אך בהיותו קשה וקרוש אי"נ דיקרא יין וג"כ לא יועיל לקדש עליו בשבת וכן אם אמר לאשה התקדשי לי ביין נראה דאין זה נקרא יין שתיקנו עליו ברכה בפני עצמה וצ"ע לדינא

וראיתי לה' עה"ש סי' ר"ח סק"ו שהזכיר חולקים בזה ע"ש דס"ל דאם בירך בפה"ע על היין יצא ע"ש וא"כ לענ"ד בנ"ד מברך לכתחילה בפה"ע ויוצא י"ח היין והשקדים ולהסולת א"ץ ברכה כיון דהוא בא לדבק וכאמור

סימן ע

נשאלתי מהחה"ש והכו' כמה"ר ר' שלמה מאג'וז הי"ו בבא לביהכ"נ קודם שבירך ברכת התורה ומצא הציבור בקדושה אם עונה עמהם קדושה

תשובה עיקרא דדינא אין נכון לעשות כן דעי"ז נמנע מכמה ענינים וכן אנו נוהגים לסדר ברכות השחר בבית. ואם אירע במקרה איזה פעם כן נלע"ד דיכול לענות קדוש קדוש קדוש דהגם דדעת מרן ז"ל סי' מ"ו ס"ט כסתם וכמ"ש הברכ"י ז"ל אות מ"מ כיון דמרן עצמו סיים ונכון לחוש לסברא ראשונה נראה דהיינו לכתחי' כל היכא דאפשר אבל בדלא אפשר וכעין נ"ד הוי שעת הדחק וסומכין על הי"א. ולולי דמסתפינא אמינא דבכה"ג גם הסתם מודה וכן הטור והראב"ד והרמב"ם ודעמייהו דקיימי בדעת הסתם מודים דכיון דלא אפ' ואין לנו אלא ב' דרכים לפנינו או שלא יענה עם הציבור או שיענה בלא ברכה העיקר הוא שיענה עם הציבור דאתיא קדושת ה' ברבים ודחיא לחששא דעונה או קורא בלא