שואל ונשאל חלק א פא

כדברים הבאים מחמת סעודה ואפי' אם אוכל מהפירות בתחילת סעודתו בלא פת אינו מברך לא לפניהם ולא לאחריהם ע"ש הרי דלא אמרי' דלא היתה דעתו בעת הברכה רק על מה שהוא מלפת בו אלא דדעתו גם על מה שאוכל בלא פת וא"כ גם כשכבר גמר פת נמי א"צ לברך וכן מתבאר להדיא ממ"ש אח"ז ויש חולקין ולכן טוב שיוכל תחי' מהפירות עם פת ואז אפי' אם אח"ך יאכל מהם בלא פת אינם טעונים ברכה כלל ומבואר שם בדברי מור"ם ז"ל דאעפ"י שאינו חוזר לבסוף לאכול עמהם פת מאחר שעיקר קביעות היה עלייהו והיינו דידן

סימן ס"ג

שאלה בשבת חנוכה ור"ח טבת הוציאו ג' ספרים כנהוג ותחת להתחיל בשל ר"ח קודם דחנוכה הראה הש"ץ לעולה של חנוכה והתחיל לקרות לו איזה תיבות והזכירוהו דשל ר"ח קודם אם ישלים ואח"ך יקרא של ר"ח וא"כ הוא איך תהיה ההפטרה האם של ר"ח דסליק מינה או של חנוכה כנהוג גם דלא סליק מינה

תשובה מרן ז"ל בא"ח סי' ק"מ ס"ג כתב דהראו לו מקום שצריך לקרות וברך והתחיל לקרוא או לא התחיל והזכירוהו שפרשה אחרת צריך לקרות וגלל הספר למקום שצריך לקרוא י"א שא"ץ לחזור ולברך וי"א שצריך לחזור ולברך ולפי הכלל דקיי"ל יש ויש הלכה כיש בתרא א"כ לדינא צריך לברך וכן יש להוכיח ממ"ש מרן ז"ל סי' ר"ו ס"ו באם נטל בידו פרי ובירך ונאבד דאעפ"י שהיה לפניו מאותו המין כשבירך על הראשון צריך לברך פעם אחרת ועי' לו ז"ל בב"י סי' ק"מ דתלינהו זב"ז וא"כ לדעת מרן ז"ל צריך לברך פעם אחרת וכ"ש בנ"ד דלא היה דעתו לקרות רק במקום זה שהראהו ולא במקום השני וכ"ש דחלוקים הם בשני ספרי תורות דודאי לא עלה על דעתו של המברך רק על זה לבד ועי' לה' לדוד אמת סי' ו' ס"ג שהביא מה"ה ז"ל דבמקומות שקבלו דעת מרן צריכים לברך ובשאר מקומות לא יברך והוא ז"ל כ' שלא לברך וכמ"ש בברכ"י סי' ז' דבברכות שואת"ע אף דמרן סבר לברך ושכן ראה לרבותיו ע"ש ומזה תשובה למה שרצה מוהרמ"ז ז"ל בס' וידבר משה א"ח סי' ב' ובועין משה א"ח סי' ט"ו לומר דע"כ לא אמרינן סב"ל נגד מרן ז"ל רק באם הוא ז"ל לא זכר כ"ז והכריע אך אם הוא ז"ל לא חש לזה אנן נמי בתריה גרירי שהרי בנ"ד הכריע בב"י ועכ"ז החיד"א ז"ל כתב דסב"ל גם בכה"ג ושכן ראה לרבותיו וכן מזה תשובה למה שיש לצדד דע"כ ל"א סב"ל רק אם בא לברך או שלא לברך בשוא"ת אך לעשות מעשה במה שלדעת מרן חייב לברך ומוכרח לעשות מעשה ל"א סב"ל לעשות מעשה בלא ברכה דהרי לפנינו דהחיד"א גם בכה"ג כ' דסב"ל וכן מזה תשובה למה שיש לצדד דבכה"ג דפלוגתא בקריאת ס"ת ל"א סב"ל ומעין מ"ש הרדב"ז שזכרנו דבריו בכמה מקומות וא"כ בנ"ד למרן צריך לברך ולהחיד"א א"ץ לברך פעם אחרת מצד זה דסב"ל

אלא דיש פנים לומר דבנ"ד בין למר ובין למר משלים קריאתו בס"ת דהוא מוגלל לפ' חנוכה דאם לא יקרא בו הו"ל פגם לס"ת זה שביטלו מלקרוא בו והגם דאח"ך הם קוראים בו בגמר ס"ת דר"ח מ"מ עתה הרי אין קוראים בו ויתכן שיש מי שרואה זה ואינו רואה זה אך נראה (כיון דאח"ך קוראים בו] והוגד ברבים אז הסיבה לזה א"כ אין בזה שום חששת פגם דהכל יודעים תיכף הסיבה שלא קראו בו עתה רק אח"כ כל אלו שהיו אז וכ"ש הבאים אח"ך דלא ידעו מזה כלל שרצו לקרוא בו ונתאחרו

וראיתי למור"ם ז"ל סי' תרפ"ד ס"ג שכתב דאם טעה והתחיל לקרוא בשל חנוכה צריך להפסיק לקרוא בשל ר"ח והט"ז שם חולק ע"ז מטעם דכבר פתח בשל חנוכה ואין מחזירין אותו ועוד דיש פלוגתא אם צריך לחזור ולברך ואיך נאמר שיפסיק ויקרא בשל ר"ח ויכניס עצמו בספק ברכה אלא העיקר דיגמור של חנוכה ואח"ך יקרא של ר"ח וכ"כ מהרנכ"ץ