שואל ונשאל חלק א פ

וכ"ר שצידד הא"ר סקכ"ה אלא דשם הק' ע"ז מסי' ע"ב כקו' המג"א סי' תמ"ג על מהרי"ל וכמשה"ק כת"ר נר"ו אך המחה"ש והדג"מ לא נחתי רק ליישב פסקי המג"א אהדדי וכדכתיבנא ולזה נלע"ד דהמג"א למעשה לא מלאו לבו לעשות נגד הוראת מהרי"ל עם כי השיגו א"נ דשוב חזר בו מכח תי' הח"י א' וב' ולפי תי' זה ל"ק גם משה"ק כת"ר נר"ו מסי' ע"ב ובעיקר תי' המחה"ש והדג"מ שתי' דש"ה דאיכא מצוה באכילה ע"ש קשה לענ"ד דנהי דאהני לן האי טעמא דביו"ט יכולין להפסיק משום מצוה דאכילה לא כן בע"פ דליכא מצוה אין יכולין להפסיק מ"מ ניזל בתר איפכא כיון דבע"פ דליכא מצוה באכילה אפ"ה מתחילין באכילה קודם הוצאת המת כ"ש ביו"ט דאיכא מצוה באכי' דמתחילין לאכול קודם הוצאת המת

לכן נלע"ד ליישב דברי המג"א באופן זה דהמג"א סי' תמ"ג עיקר קושיתו על מהרי"ל דהבין דמהרי"ל מיירי ביש למטה צורך בהם דמסתמא בשאר כל אדם מיירי שאין הולכין עמהם כ"א המתעסקין בקבורה וע"ז הק' עליו מק"ש דמיירי שם ביש למטה צורך בהם וכמבואר בהלבוש ז"ל אבל בסי' תקכ"ו מיירי באדם חשוב שכל העם יוצאין עמו ולכך שפיר פסק דפוסקין לאכול ומיירי בשאר העם שאינם צריכים לקוברו אבל החברים הקוברים אה"נ דאין מפסיקים וכעין מנהג אשכנז שזכר הח"י] וזהו דקדוק לשון המג"א שכ' ואת"כ יקברוהו כראוי ר"ל ברוב עם שכל העם אחר האכילה חוזרין לביה"ק לקוברו כראוי לפי כבודו כנלע"ד בזה לדינא והסכים עמי הרה"ג מהר"ם שתרוג נר"ו עי' בישי"מ ח"ב סי' צ"ז] הכו"ח ביום כ"ג ניסן התרפ"ו ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ס"א

שאלה סופר שמצא באמצע אות נו"ן של תפלין מקום לבן דק באופן שהוא כשר בלתי תיקון ועכ"פ מילא אותו לובן בדיו ונמשך ידו קצת למטה עם הדיו ונעשית ג' ולחך בלשונו את הדיו בעודו לח באופן שאות הנון נשארה כמות שהיתה והוסר כתם הדיו לגמרי ונשאר רק כל דהו כתם כלובן שהוכהה לבנוניתו אם נפסלה אותה פרשה

תשובה עי' לה' קול יעקב נר"ו סי' ל"ב אות פ"ה שכתב בשם הט"ז אות ט"ו והא"ר אות כ"ח ור"ז אות כ"ב וקה"ס סי' ח' או' ה' מלא"ש ש כלל ו' סוף אות א' בחכמה שגם טפת הדיו לח פוסלת ע"ש אלא שלא נתבאר זה בדבריהם שליחכו אותה בלשונם והוסרה כמעט לגמרי ושו"ר לה' עני בן פחמא א"ח סי' ג' דומה לנ"ד ופסל הוא וכ"ד ה' חתנו ושכן מתבאר מדברי הג"פ ז"ל סי' קכ"ה אית ל"ז שכתב דכיון שנשחתה האות מה לי נתקנה ע"י גרירה או ע"י לחיכת הדיו לח ע"ש ומכל האמור נראה דיש לגנוז אותה פרשה הכו"ח ביום כ"ו אייר התרצ"ט ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ס"ב

נשאלתי כבר ר' אברהם כהן יצ"ו אם הביאו לו פירות ללפת בהם את הפת ולפת בהם את הפת ואחרי גמרו את הפת נשאר לו מאוחם פירות מי אמרי' כיון דכשבירך על הפת נפטרו גם הפירות באותה ברכה א"כ הגע עצמך בירך עליהם וממילא גם שנשארו פטורים או"ד אין דעתו לפטור רק מה שהוא ליפתן אבל מה שאוכל פירות לחודייהו לא וצריך לברך עליהם

תשובה נ"ל דברכת הפת פוטרתן גם אם אוכלם בפני עצמן אחרי שכבר גמר את הפת דמלבד דהכי מסתברא דכשבירך הגע עצמך בירך גם עליהם ואיך אח"ך יברך על מה שכבר בירך עוד בה דנ"ל דזה דומה לבא לאכול מפירות הנז' בלתי פת כלל דפסק מרן ז"ל דאינו מברך כמ"ש בסי' קע"ז ס"ג דאם קובע לפתן סעודתו על הפירות הו"ל הפירות