שואל ונשאל חלק א עט

הוו שכיחי ע"ש ואפ' דגם מרן שלא כ' חילוק זה מודה בנ"ד שהשן או השינים קבועים בחול ובשבת ועשויים לפעולתם ולא לשם קישוט ונוי וגם הוא דבר פשוט אצל הכל ואין בו כל חדש. הגם דלטעם זה וטעם דבזה"ז מהודקים לכאורא יש להתיר גם באשה נראה דלא רצה לסמוך ע"ז רק גבי איש דאיסורו רק אטו אשה ולא באשה עצמה]

סימן ס'

נשאלתי מהחו"ש הדו"מ כמה"ר ר' סוסו כהן מעי"ת גאבס יע"א אודות שבליל ב' של פסח נלב"ע וחל"ש צדיק וחסיד בנש"ק ובעל יסורין ואם יקברוהו בהשכמה קודם זמן ק"ש כמו שכ' מרן או"ח סי' תקכ"ו סי"ב אין הולכין בהלויתו כ"א מעט אנשים כי הק"ק נעורים ועוסקים בהגדה וסיפור יצי"מ כל הלילה וקשה עליהם ההשכמה ומגיע חסרון כבוד להנפטר ולכן הורה לקוברו ביום אחר התפילה ונסמך על מ"ש מרן ס' ע"א ס"ב ויוט"א אם רוצה לקוברו וגו' ואם אינו רוצה וגו' וכ' הכה"ח בשם הש"ץ דקע"ט דהיינו מפני כבודו של מת וכ"ש בזה דל"כ מרן איסור בזה ואפשר דעצה קמ"ל לקוברו קודם התפילה ואה"ן דביש לו כבוד כשמניחין אותו אחר התפילה והאכילה דומיא למ"ש בסי' תקכ"ו כשמת ביום ושפיר דמי ודלא כמ"ש המג"א דאם הוא אדם חשוב שצריכין רבים ללוותו יוציאוהו לביה"ק אחר יציאת בהכ"נ ואחר האכילה יקברוהו דאנן קי"ל כמרן וכ"כ הקש"ע ע"ש ושוב תמה על המג"א הנז' דהא בסי' תע"ג כ' דאם התחילו אין מפסיקין ומה שחי' המה"ש דביו"ט איכא מצוה דאכילה עדיין קשה דהרי אפי' לק"ש אין מפסיקין עכת"ד נר"ו

תשובה ראיתי מ"ש כת"ר נר"ו ולדינא נלע"ד דיפה הורה דבכה"ג דקשה על שאר הק"ק וגם על החברים הממונים להשכים קודם הרבה לזמן ק"ש כמ"ש בסי' ע"ב ס"ב הו"ל כדיעבד שלא השכימו וכדקי"ל בעלמא דשה"ד כדיעבד דמי ובדיעבד שלא השכימו הא ודאי דדינו כאלו מת ביום דכ' מרן סי' תקכ"ו סי"ב דקוברין אותו אחר אכילה ועם כי מהרש"ל ביש"ש הב"ד המג"א והט"ז חולק עליו וס"ל קודם אכילה אנו אין לנו אלא דברי מרן דפסק כד' הכלבו דקוברין אותו אחר אכילה ומזה ג"כ מבואר דלא עבדינן כהמג"א שם ולא שאני לן בין חשוב לשאינו חשוב וכפשט וסתם דברי מרן שלא חילק בזה (ועי' להט"ז סי' ע"ב סק"א בשם מרן הב"י דהאידנא לא שכיח אדם חשוב כנז') ועוד דדברי מהרש"ל אינם מוכרחים דמה שהק' ממקרא מגילה דמת מצוה דוחה אותה וכ"ש שיו"ט ל"ק דכבר סיים מור"ם סי' תרפ"ז דדוקא באיכא שהות לקוראה אח"כ הא לא"ה מקרא מגילה קודם דמ"מ אינו עובר ע"ש וה"ן בשיו"ט דעוברת דזמנה עד חצות ודאי דקודמת למת מצוה ועוד דאעיקרא לא הוי מ"מ רק מת מצוה שאין לו קוברים אבל אם יש לו קוברים אם הקרובים או החברים הממונים אינו נקרא מת מצוה ומ"ש דבזמנינו הכל נקרא מ"מ לא ידעתי למה ואולי בעירם היה להם איזה עיכובים מהאויבים לכן חשבוהו למ"מ גם מה שהק' מהמדרש דאסור לאכול סעודת קבע קודם שנקבר המת י"ל דאין זה הלכה וראיה לזה שלא פסקוהו הפיס' [ועי' להשע"ת שהביא מהמו"ק דזה דוקא בליכא חברותא ע"ש] ועוד דשאני שיו"ט דהיא חובה ומצוה ולא דיבר המדרש רק משאר סעודות הרשות. גם משה"ק דאיך הוי שיו"ט לאכול ולילך אח"כ לביה"ק לענ"ד אדרבא איפכא מסתברא דכשהולכין לביה"ק מקודם אין זו שיו"ט לאכול אח"ך כי כבר לבו מלא צער ותוגה וצריך לזה זמן להעביר הצער מלבו לא כן כשאוכל מתחילה שעדיין לא נכנס הצער בלבו אז שפיר מקיים שיו"ט ואולי דגם מהרש"ל לא כ' זה רק ליישב מנהג עירם אבל לדידן נקיטנן כפסק מרן דקוברין אחד האכילה

ובעיקר משה"ק על המג"א ועל המה"ש הנה המה"ש נ"ל ברור דלא נחית רק ליישב סתירת פסקי המג"א מסי' תמ"ג לסי' תקכ"ו ע"ש וכן תי' הנו"ב בדגול מרבבה