שואל ונשאל חלק א עח

מהנכרים המסבבים בזה למכור כיון שלא נתבשלו בעבור ישראל ודומה זה לקאהו'י או תא"י או"ל

תשובה ודאי דאסור מכמה טעמים ואפי' בחול א') משום בישולי גויים ב') משום דשכיחי אצלנו תולעים במים ואין לסמוך על סינונם אפי' אם יאמרו שמסננים וכ"ש אם אינם מקפידים על הסינון ג') דהם לוקחים הקמח מהנמצא וכמה פעמים ימצאו בהם תולעים ובפרט כשישאר בכלי מעט מהקמח הראשון ומוסיפין עליו ופה אי ג'רבה יש לפני הסופגנין ישראלי המחתה בגחלים ומסנן המים ומרקד הקמח על הרוב ועם כ"ז הצנועים מושכים ידיהם וכ"ז בחול אך בשבת אסור בלא"ה כמבו' בדברי מרן בש"ע סי' שכ"ה ס"ד דאפי' בפת אין לסמוך על המתירין אלא בשעת הדחק או לצורך מצוה לברית מילה או לברכת המוציא אך בנ"ד דליכא לא סעודת מצוה ולא ברכת מוציא שהרי לא שייך זה בסופגנין ודאי דאסור. וכן מצד שעת הדחק ודאי דאין כאן דחק דכל אדם מכין מערב שבת הצריך לו ועוד דמבואר בהמחב"ר אות ב' בשם ה' מר וקציעה דשעת הדחק כגון שדר יחידי בכפר והיינו כדי שלא יתענה בשבת כמבו' שם אות ו' ע"ש וכ"ש כי איכא שאר איסורים דאפי' בחול אין מתירים ומה שרצו לדמותו לקאהו'י ולתא'י ערבך ערבא צריך כמבואר בדברי הברכ"י סי' שכ"ה אות ב' ובמחב"ר אות א' ע"ש. ועוד יש לאסור אם יש לחוש דהגוי ירבה בשביל ישראל ומשום מקנה וקנין. וא"צ להאריך בזה דודאי אין שום פנים להתיר כלל הכו"ח ביום כ' שבט התרפ"ו ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן נ"ט שאלה איש או אשה שעשו שן של זהב או כסף או של עצם במקום שן שנפלה להם האם מותר לצאת בהם בשבת או צריך להסירן קודם שיצאו

תשובה באשה התיר מרן סי' ש"ג סי"ב בשן של כסף שדומה לשאר שינים וכ"ש שן האדם ע"ש ונלע"ד דה"ה לשן של עצם שדומה לשאר שינים יותר משל כסף וא"כ כ"ש איש אבל בשן של זהב שמשונה במראה משאר שינים אסר מרן באשה דילמא מבזו לה ושקלה ליה וממטיא ע"ש אבל באיש מסתברא דאין קפידא ואינם חוששין לבזיון בזה וכ"ש דלפי המסופר אדרבא שבח הוא להם ובוחרין בו משל כסף ושל עצם עם שהוא ביוקר גדול יותר. ובפרט בימינו אלא שאומרים שעושים אותו בהידוק ואיזה חוזק באומנות יד והרכבה שאוכלים בו גם דבר קשה. ועם כי לא מצאתי הדבר מפורש כעת להתיר גבי איש גם בשל זהב יש לדמותו למ"ש מרן ז"ל שם סי"ג גבי מנעל קרוע ומנעל חדש דיש חילוק בין איש לאשה דאסור לאשה ומותר לאיש שאינו מקפיד כ"כ וה"ה בזה. [אה"ב הגם דבסי' ש"א כתב מרן בש"ע ובב"י דבתכשיט לאיש ולאשה יש לאסור גם באיש וה' כף החיים סי' ש"ג ס"ק נ"א בשם התו"ש כתב דדוקא במנעל חילקו בין איש לאשה דמנעל של איש אינו דומה למנעל של אשה. לאחמ"ר לענ"ד אין זה במשמעות לשון מרן בש"ע ובב"י שתלו רק משום דאיש לא קפיד וכן הוא בלבוש ע"ש ולענ"ד החילוק פשוט דלא נאמר כלל זה רק בתכשיטים דשלפא ומחויא וגזרו איש אטו אשה אבל במה שהגזרה דלמא מחכו עלה באיש דלא קפיד לא גזרו אלא דיש לחפש בדברי הפוסקים בזה. ולפי"ז בשן זהב דבאשה גנאי הוא לה והגזרה מצד דמחכו עלה באיש אין לחוש וכן נלע"ד להוכיח מה דלא נאמר דין זה דשן רק באשה ולא באיש והלא השינים נופלים באיש כמו באשה וצ"ל דחשש זה לא שייך רק באשה ולא הוצרכו לבאר. שו"ר להתו"ש עצמו שדחה מה שחילק דאין דומה מנעל דאיש לשל אשה מדברי הר"ן שאסר בטבעת שיש עליה חותם דמקרי דבר הראוי לאיש ולאשה וע"ש מה שחילק עוד דומה למ"ש]

ועוד יש להתיר ממ"ש מור"ם סי"ח לחלק דבזה"ז שכיחי תכשיטים ויוצאים בהם אפי' בחול וליכא למיחש לשלפא ומחויא כמו בימיהם שלא היו רגילים לצאת בהם רק בשבת ולא