שואל ונשאל חלק א עה

אלא דבעיקר מ"ש מרן ז"ל דאסור לאכול אפי' סעודה קטנה קשה דאם אינו יכול להתפלל מנחה גדולה ה לכתחי' רק קטנה א"כ הרי יש זמן גדול ואולי מזה הוכיח הרא"ש והטור דלכתחי' מתפללין מנחה גדולה וצ"ע עוד הכו"ח ביום כ"ה סיון התרצ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א סימן נ"ד

שאלה מי שמצא בביתו י"ב תיבות קונפי"ט ששכח ולא מכרם בשעת הביעור ואין לו ידיעה בהם בתוך הפסח אם יכול לאכלם או למכרם אחר הפסח או"ד אסורים הם בהנאה

תשובה הקונפי"ט רגילים להחזיקו לחמץ גמור מפני שאומרים שמערבין בו הסלת ובאמת כל אוכל מזה מרגיש וטועם שאינו סוק"ר גמור רק מעורב עם דבר זולתו ועל הרוב עם סולת או חלב חטה הנק' ,,נש"א'' בערבי שהוא ג"כ מחזיקים אותו לחמץ גמור אבל נראה שכ"ז אינו רק לענין לאוכלו בפסח וכן גם לענין שלא להשהותו בפסח אבל לענין חמץ שעבר עליו הפסח שאין איסורו אלא דרבנן אפשר שיש פנים להקל בשכחו ולא ידע שיש לו ממנו וכן ראיתי לה' שערי תשובה סי' תמ"ב ס"ק א' שכ' בשם שו"ת פ"י סט"ו באחד ששכח לבער בלילות צוקר מחופה שקדים ועניס ושאר מיני גרעינין ונזכר תוך הפסח וכ' ששאל לאומנים ואומרים שמבשלים הסוקר במים ומחפים אותם בסוקר וצריך קמח לזה שא"א לחפותו בלא"ה וא"כ הוי מי פירות עם מים ואינו אלא חמץ נוקשה והסכימה דעתו דחמץ נוקשה מותר להשהותו ע"ש ולדידי צ"ע שי"ל שהקמח נתחמץ קודם שנימוח הסוקר והמים גורמים חימוץ להקמח מבלי היות שם עירוב מלחלוחית הסוקר ואם נתבשל כבר הסוקר במים ואח"ך נותנים הקמח לשם לכאורה י"ל דדמי ליין צמוקים המבואר בסי' תס"ב אך הח"ץ חולק גם שם וס"ל דלאו מי פירות הוא ע"ש וסיים אח"ז דאין להתיר בזה להשהותו ע"ש ומשמע דהיינו דוקא להשהותו הוא דאסור מפני הספיקות הנז' דהוו ספיקא דאורייתא ולחומרא אבל כלפי חמץ שעבר עליו הפסח שאינו אלא דרבנן וכמ"ש מרן ז"ל והבאה"ט ז"ל סי' תמ"ח ס' ג' ובס"ק ז' דקנסוהו הואיל וגו' ע"ש א"כ אדרבא מן הספק י"ל דספיקא דרבנן לקולא כ"ש דהרבה ספיקות יש בו דשמא לא נתנו הקמח רק אחרי שהמים רותחים והו"ל כדין חליטה דסי' תל"ד ס"ג והגם דאין אנו בריאים מ"מ ה"מ בבא לעשות כן בפסח אבל אם עשה קודם פסח ונתאחר לאחר הפסח הו"ל סד"ר ולקולא ותו דגם אם לא הושם הקמח קודם הרתיחה שמא לא נתאחר עד שהחמיץ רק תכף ומיד הרתיח ונתבשל ולא נתחמץ כלל ותו דשמא הרתיחו המים והסוכר והו"ל מי פירות עם מים וכמ"ש הפ"י והגם דיש חולקים בנ"ד דהוי דרבנן יש לסמוך על המתירין והגם דאומרים שהסלת בזה"ז אנו מחזיקים אותו לחמץ גמור שאומרים שלותתים החטים ומתחמצים מ"מ לא הוי דבר ברור שיש ג"כ סלת כשר וכמו שכן בתונס עושים מצות של סולת וכן על הרוב ברוב ערי אירופא והדומים להם וא"כ אפשר שהקמח או הסלת אינו מחומץ וכן ראיתי להבאה"ט סי' תס"ז ס"ק ט"ו שכ' בשם הח"י דאם עבר והשהה אותם יש להקל דאיכא חששות טובא ע"ש והגם דסיים דצריך לחקור המורה תחילה איך ומה נעשה כיון דהדבר תלוי בשינוי מקומות ע"ש נראה דזה לא קאי רק להתיר תערובת אבל להתיר מה ששהה אחר הפסח כיון דאין כאן אלא ספיקא דרבנן א"ץ לטרוח כ"ך לברר ובפרט שאין אנו יודעים מקור עשייתו והם רחוקים ממנו הרבה וכמעט אי אפשר לברר ובכן לע"ד יש להתירם אחר הפסח אך יש לקנסו על מה שלא נזהר ולשלם המעשר מהם לעניים [עי' להשע"ת סי' תמ"ח סק"ח משם הח"י שהתיר שם בנדונו ועכ"פ קנסו סך מה לעניים ע"ש] כנלע"ד הכו"ח ביום י"ד סיון התרפ"ו ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: