שואל ונשאל חלק א סו

ע"ש הרי דהקהל מברכים. אלא דיש להבין כיון דהוא יום איך יכולים הציבור לספור והלא אינו מועיל וגם איך יכולים לברך אז והא הויא ברכה לבטלה. ועו"ק לפימ"ש מרן שם ס"ח דמי ששכח וגו' סופר בשאר ימים בלא ברכה וא"כ הציבור שמנו מבע"י איך אח"כ בשאר לילות סופרים בברכה דהרי אותה לילה שספרו מבע"י הגע עצמך לא ספרו. ואם נאמר דמיירי בבין השמשות דמבואר מדברי מרן שם בס"ב דזמנה לכתחילה משתחשך וביאור משתחשך היינו ביה"ש (שהוא מהלך ג' רבעי מיל קודם לילה גמור כמ"ש מרן סי' רס"ז ס"ב) וכן מבואר בס"ד מי ששאל חבירו ביה"ש וגו' כיון שאין זמן ספירה וגו' ומזה משמע דביה"ש הוא זמן ספירה ורק המדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים. וגם הברכה יכולים לברך דאם אינם מברכים הי"ל למרן לחייב לכל אדם להתאחר מלספור עד צה"כ שאז יוכל לברך וכ"כ הטור שם דזמן ספירה מתחילת הלילה ואפי' ספק חשיכה יכולים לספור ומבואר בב"י בשם הרא"ש דהיינו בברכה ע"ש. אכתי קשה למה א"כ היחיד מונה עמהם רק בלא ברכה ולמה לא ימנה עמהם בברכה והלא לדינא הוא זמן ספירה. ואם משום דהמדקדקים אינם סופרים עד צה"כ הא ודאי יותר טוב לברך עמהם משימנה בלא ברכה דשמא ישכח ולא יספור ויברך אחר כך ואין ראיי להחמיר במקום דעי"ז לפעמים יפסיד הברכה. ועוד קשה דכיון דמנה היחיד עם הציבור בלא ברכה ומהניא ליה בודאי אי מהני מיהא מספק איך יוכל לברך אח"כ והלא כבר ספר בודאי או בספק וכתב מרן בס"ד בשואל לחבירו ביה"ש אינו יכול לחזור ולמנות בברכה. ולהצד דהוי מן הספק י"ל עפי"ד מרן בס"ח דאם הוא מסופק אם ספר סופר בשאר לילות בברכה וטעמו מבואר בב"י דבס' סומכים על המקילין ע"ש וכן ראיתי לה' חיי אדם כלל קל"א אות ג' שלמד משם לנסתפק כשספר אתמול אם הוא עדין יום ע"ש וה"ה לנ"ד אה"ב גם הפר"ח ז"ל בס"ז צידד ללמוד מההיא דס"ח בשכח בלילה וספר ביום בל"ב שסופר בשאר לילות בברכה אלא דשוב דחה דש"ה דאיכא ס"ס והכריע בנדונו דאין לברך ע"ש אך המט"י תמה עליו דגם בזה איכא ס"ס ושכן תמה עליו המק"ק ז"ל והמט"י ז"ל צידד ליישב דבריו וסו"ד העלה לברך ע"ש וכן הסכימו האחרונים]. אלא דבאמת לשון מרן שכתב מבע"י משמע דמיירי ביום גמור וא"כ הדר קושיין אציבור לדוכתיה. ונ"ל דמשום דיש סוברים דע"י תפילת ערבית הוי לילה ולכן בציבור סמכו עליהם אבל ביחיד לא סמכו כיון דבאמת הוא יום. והגם דבטעו ביום המעונן ובירכו חוזרים לספור משתחשך התם שאני דלא עשאוהו לילה אלא בטעות ולא כן בנ"ד דנתכוונו לעשותו לילה. ועי"ל דהתם שאני דסופר אח"כ בלתי ברכה כמ"ש הבה"ט סקי"א בשם השכנה"ג וא"כ עכ"פ הוי ספק ומינה לנ"ד וכאמור. ועונל"ל דהא דס"ב מיירי דהוי קודם פלג המנחה ולכך חוזרים וסופרים כשתחשך [ולפי"ז י"ל דהוי בברכה] וההיא דס"ג מיירי אחר פלג המנחה ולכך א"צ לחזור. וכן ראיתי לה' ע"ש ס"ב שכתב וז"ל חוזרין לספור וגו' ונראה דיחזור ויברך כיון שהיה בטעות כ"נ מתשובת הרשב"א סי' רל"ה ונראה דאם היה מפלג המנחה ואילך חוזר ומונה בלא ברכה ע"ש הרי דס"ל דמרן שכתב חוזרים וגו' דר"ל ומברך בקודם פלג המנחה מיירי

וראיתי להרשב"א סי' רל"ה שהביא דין זה שפסקו מרן בס"ג ותמה עליו דכל שמנה מבע"י לא עשה ולא כלום ואם שמא יצא בספירה זו כמו בק"ש של ערב (עי' למרן סי' רל"ה ס"א) א"כ יצא ידי ספירה וכשחוזר ומברך בלילה נמצאת ברכה לבטלה ע"ש וכ"כ הכנה"ג ע"ד מרן הב"י שהביא דין זה בשם הרד"א דהרשב"א חולק על זה בסי' קנ"ד וכן בסי' רל"ה הרבה להק' ע"ז ע"ש והפלא מדברי מרן ז"ל בש"ע דפסק לשניהם וגו' בטעו ביום המעונן ודעת מחז"ו במתפלל עם הציבור מבע"י ועי' בשכנה"ג הגהב"י אות א' שכתב דמוקי מהר"ש הלוי תשובה זו דמחז"ו דהוי זמן ספירה אלא דעדין הוא קצת מבע"י ס"ל למחז"ו כדעת הרשב"א דאם דעתו שלא לצאת צריך לחזור ולברך וכ"ש כשמגלה דעתו שאינו רוצה לצאת וגו' דהאיש הלזה הוא מהמדקדקים שאינם סופרים עד צאת הכוכבים ומשום אל תפרוש מהציבור