שואל ונשאל חלק א סג

ומזה נלע"ד דאין מקום למה שיש נוהגים שלא לאכול בשר בשבת שחל בה ט"ב או שחל ט"ב להיות ביום א' ויש שנמנעים גם שתי שבתות ולדעתי מנהג טעות הוא שנגררו בטעות בהבנת דברי מרן ז"ל שכתב בשבת זו וגו' וכונתו על השבוע ולא על יום השבת ואין לו' דכיון דנהגו כן אולי סמכו על הסוברים כן ואין לבטל מנהגם דכיון דיש סוברים דאיסורא איכא והכי נקיטנן לפי המתבאר בדעת הרמב"ם ומרן ז"ל א"כ אין כאן מנהג ואת"ל דאין הכרח בדברי הרמב"ם ומרן ז"ל הא מיהא איכא דס"ל איסורא ואיכא דס"ל רשות הוא וראוי לחוש לאיסור טפי וחשש דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אין כאן דלא נאמר זה במה שאסור לעשותו ונהגו קולא ובאו להחמיר דודאי יכולים וא"כ אין זה כלל מנהג להחמיר אלא להקל ולית דחש ליה ותו דפלוגתא בדרבנן דדברים המותרים וגו' כ' ה' שיורי ברכה יו"ד דהוי דרבנן עי' סי' רי"ד וספיקו להקל וכן בפלוגתא זו דלמר אינו מנהג ולמר הוי מנהג סד"ר ולקולא וכ"ז אפי' אם כל הק"ק נהגו כן וכ"ש ביש ויש וכ"ש למי שבא לעשות כדין דאין למחות בידו וכ"ן דעת העה"ש שדחה דעת הב"ד וכ"ן דעת ה' מטה יהודה בא"ח ובי"ד עש"ב

שו"ר לה' הלק"ט ח"ב סי' קל"ז שהביא דברי הרמב"ם ז"ל ופירשם כדכתיבנא וסיים ואע"פ שבשר ויין רשות אם רגיל בהם ונמנע משום אבלות לאו שפיר עביד וכמ"ש הטור ע"ש שש אנכי שכיוונתי לדעת עליון הכו"ח ביום ז' לחדש אב הרחמים יה"ל ש' עזר"ת לפ"ק ע"ה המ"ך

סימן ל"ו

שאלה אם מותר לתת התבשיל שנתבשל כל צרכו מער"ש ע"ג לוח נקוב ותחתיו (נר הנקרא גאזא לצורך יום השבת להיות התבשיל חם ואין בכח הנר ההוא לצמק התבשיל כלום רק לחממו

תשובה מרן ז"ל בס"ע סי' רנ"ג ס"א כתב דאם נתבשל קצת או בתבשיל המצטמק ויפה לו יש לאסור שמא יחתה ובנ"ד ג"כ איכא למיחש שמא יעלה הפתילה להגביר האם ע"י המכונה שבנר הנז' המיוחדת לכך ודומה לזה כתב הפמ"א ח"א ס"ס פ"ד והב"ד השע"ת סי' רנ"ד סק"ב לחוש בנדונו משום חיתוי הגם שאין שם גחלים אלא משקה הדולק ע"ש והגם דסיים מרן שם דעת י"א להתיר בנתבשל כמאכל ב"ד ובנתבשל כל צרכו אפי' מצטמק ויפה לו ודאי דדעתו כדיעה ראשונה דקי"ל דאזיל בתר רוב עמודי ההוראה ודעה ראשונה היא דעת הרי"ף והרמב"ם. ועוד דכן מוכח מדבריו בב"י שהוצרך ליישב ולתקן המנהג ע"י נתינת חתיכת בשר חי באופן המתאים לדעת רוב עמודי ההוראה ופסקה בש"ע בס"א בדעה א' ואם לא היה דעתו כן וכן המנהג הא ודאי דלא היה כותב כן כלל וכן יש להוכיח מדבריו בב"י בס"ס רנ"ז שכ' ע"ד הטור ומה שהתיר בבישול כמאכל ב"ד וגו' פשוט הוא דהיינו לדעת רש"י וגו' דאלו לדעת הרי"ף והרמב"ם אסור וגו' ע"ש ועוד דקי"ל דדעתו כסתם ומבואר בסתם דבנתבשל אין להתיר רק במצטמק ורע לו ומ"ש ה' מנחת כהן במשמרת שבת פ"ה ד"ה והנה דדעת מרן להקל כרש"י ממה שפ' סי' רנ"ד ס"ד ואותה דעה היא כדעת רש"י וכמ"ש בב"י סי' רנ"ג ע"ש כבר השיגו ה' עה"ש בסי' רנ"ג סק"ג ונראה דלא דמי לפירות שאין בהם אומד והשערה כתבשיל ודברי העה"ש ז"ל לע"ד מסתייעי הרבה מדברי מרן הב"י סי' רנ"ז שלא העיר רק על תבשיל כבן דרוסאי ולא על הפירות שכ' הטור כיע"ש גם מצד מה שנהגו להקל להניח התבשיל ע"ג הכירה ממש לצורך שבת ואינם משגיחים אם מצטמק ורע לו וגם אם אינה קטומה מתבאר מדברי הב"י סי' רנ"ג דיש לתקנו אליבא דהרי"ף והרמב"ם וכן מתבאר מהקדמתו לב"י דדוקא בעושים כל מעשיהם עפ"י אותו רב להקל ולהחמיר וכ"נ דעת מרן באבק"ר סי' רי"ז וכ"כ הישי"מ ז"ל סי' רפ"א ע"ש ועוד דמנהג כזה המסור ביד נשים אין ממנו שום הוכחה