שואל ונשאל חלק א סב

מכרעא דההרגל גורם החזקה והחזקה מהניא וא"כ אין הוכחה לא מזה ולא מזה

שו"ר דדין זה מפורש באה"ע סי' ג' ולדעת מרן ז"ל אינו נושא כפיו ואינו קורא בתורה ראשון עפ"י עצמו ולדעת מור"ם בשם י"א וכ"ן דעתו עולה ונושא וכן נהגו ע"ש ונראה דהמנהג הזה נתפשט כדברי מור"ם ז"ל ממה שלא ראינו ולא שמענו מי שמקפיד לחקור אח"ז ואולי משום דסומכין על חתימתו או איזה מליצה שמביאים האורחים בידם או דלא ידעו דדעת מרן דאין לסמוך ע"ד עצמו או מפני דרכי שלום מעלימים עין ומ"מ נראה דהיכא דאפשר לברר ע"פ איזה אופן המועיל יש לחקור ולברר לצאת גם לדעת מרן ז"ל [ובפרט שדעת מרן בב"י דמנהג שנהגו שלא לבדוק הוא טעות ודעת ה"ה דראוי לבטלו ע"ש ואעיקרא נר' דלא חשיב מנהג לפמ"ש ההמ"ח בסמוך אח"ז דלא כ' מרן אלא בבאים מרחוק ואין מי שיכירם א"כ הוי דבר דלא שכיח ולא שייך בו מנהג כידוע] ואם יש בזה חשש מחלוקת יש להעלים עין דגדול השלום ומ"מ נראה דה"מ בבאים ממקומות רחוקים אבל בגלילות הקרובים אלינו דיש מכירים ויודעים יש לסמוך ע"ד מור"ם ז"ל דמילתא דעבידא לאגלויי היא ואפ' דבכה"ג גם מרן ז"ל מודה הכו"ח ביום כ"ה טבת התרפ"ו ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ל"ה שאלה תשעה באב שחל בשבת או ביום א' אם מותר לאכול בשר ויין בשבת

תשובה דין זה מבואר בהרמב"ם ז"ל פ"ה ה' ח' ע"ש דשרי ואפי' בסעודה המפסקת כ' הרמב"ם ה' ט' וז"ל ומימינו לא אכלנו ערב ט"ב תבשיל אפי' של עדשים אא"כ היה בשבת ע"ש וכוונתו לע"ד מבוארת דאלו היה בשבת היו אוכלין בשר ושותין יין כל השבת כלה וכמ"ש בה' ח' וז"ל וערב ט"ב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו אפי' כסעודת שלמה וכן ט"ב עצמו שח"ל בשבת אינו מחסר כלום ודבריו נ"ל סתמן כפירושן דאפי' בסעודה המפסקת ינהוג כשאר שבתות וכ"ש דהוסיף לומר דאינו מחסר כלום אבל ראיתי להרב מעשה רוקח ז"ל שפירש כוונת הרמב"ם באומרו אלא אם כן היה בשבת דבשבת לא היו נוהגים כחול לגמרי אך היו אוכלים תבשיל איזה שיהיה בלא בשר והכרח לזה מדאיצט' לו' אלא א"כ בשבת דמילתא דפשיטא היא וכמש"ל וסיים דאין לתמוה ע"ז דכבר מרן בב"י סי' תקנ"ב כתב דכמה גאונים לא היו אוכלים בשר ולא שותים יין אפילו כשחל עט"ב בשבת ולפ"ז מעלה על שלחנו שאמרו ר"ל רשות ויש לתת טעם לזה דכבר קיים עונג שבת בבשר ויין בסעודת הלילה ושחרית ע"ש ודבריו לע"ד אינם נכונים בכוונת הרמב"ם ומה שהכריח ממה דאיצט' וגו' אדרבא איצט' לזה שלא תטעה דבסעודה המפסקת מיהא יש להחמיר א"נ דלא תימה דמנהגו של רבינו הרמב"ם להחמיר ולכך אשמועי' דהיה אוכל בסעודה המפסקת כדרכו בשאר שבתות גם מ"ש מדברי הגאונים אין דעת רבינו כן. גם מ"ש דמעלה וגו' רשות הוא לע"ד דברי הרמב"ם שכ' אינו מחסר כלום מורים ובאים דאיכא איסורא להקל בעונג שבת ולעיכובא קאמר וה"ן מסתברא דודאי כל השבת מתחילתה ועד סופה שוה בשוה ומה שמותר בזה מותר בזה דמהיכ"ת לחלק את היום וכן דעת מרן ז"ל בש"ע סי' תקצ"ב ס' יו"ד וז"ל אם חל ט"ב באחד בשבת או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בעת מלכותו ע"ש הרי מבואר להדיא דגם בסעודה המפסקת דינא הכי גם לשונו משמע לי דדינא הוי שכן צריך לעשות לבל ימנע מכח אבילות בשבת ולכן כ' אוכל וגו' ור"ל אם דרכו בכך צריך לעשות כן ולא ישנה כלל דאלת"ה היל"ל ורשאי לאכול וכן מצאתי להמ"א ז"ל ס"ק י"ג דכתב אוכל בשר ואסור למנוע ממנו אע"ג דאין חיוב לאכול בשר בשבת מ''מ כין שנמנע משום אבל עבירה היא בידו (טור) ע"ש: