שואל ונשאל חלק א נז

קודם החזן אין לו להפסיק כלל כיון שאומר הברכות על הק"ש אין לו להפסיק בין הברכה והדבר שמברכים עליו וכן הסכימו הרמ"ה והרמב"ן ז"ל וטעם הרא"ש דהיה עונה אמן אפשר שהוא מפני שאין ברכה זו על הק"ש שהרי אין אנו מברכין אקב"ו על הק"ש הלכך לא הוי אמן הפסק בין הברכה לק"ש וגו' הרי עיקר טעמו משום דלא אמרי' אקב"ו על ק"ש אבל בברכת הנהנים אם הפסיק בין ברכה לטעימה הוי הפסק וצריך לברך פעם אחרת וברכתו שבירך מקודם הוי ברכה לבטלה ע"ש והוא פלא דמרן ז"ל בב"י נתן שני טעמים ולטעמו השני אין חשש הפסק כשעונה אחר הש"ץ וכמ"ש הטור בסי' ס"א בשם הרמ"ה דלא גרע משאלת שלום ע"ש וא"כ הכא נמי כשעונה אמן שלא על ברכת עצמו אלא על ברכת זולתו הו"ל כעונה אחר ש"ץ ולא חשיב הפסק דלא גרע משאלת שלום והגם דמרן ז"ל כ' ב' תירוצים נראה דשניהם אמת או לפחות התירוץ השני הוא העיקר דהרי הרמ"ה שהביא הטור בסי' ס"א מסייע לתירוץ השני וכן מדברי מרן ז"ל שכ' וגם מדברי הרמ"ה וגו' משמע דס"ל כהרמ"ה דאם סיים קודם הש"ץ יענה אמן וכ"כ השע"ת ס"ק ג' דמבואר בב"י שאם סיים קודם הש"ץ דעונה אמן אלא שאין לו למהר לסיים ע"ש וגם כוונת הש"ע שכתב בס"ד דברכת יוצר וערבית יאמר עם הש"ץ בנחת ולא יענה אמן אחר סיום הבוחר בעמו ישראל משום דהוי הפסק ע"ש היינו באם הוא מברך ואומר עם הש"ץ בנחת דהוי עונה אחר ברכותיו אבל אם כבר קדם הוא להש"ץ אפ' דגם מרן בש"ע מודה דעונה אמן וכדעתו בב"י וכאמור וכ"כ העה"ש ז"ל סי' ס"א דאם אירע שסיים קודם הש"ץ עונה אמן ע"ש וא"כ בנ"ד כשמסיים קודם חבירו עונה אמן אחר ברכת חבירו אפי' שעדיין לא טעם והפלא מהפמ"א דנקט לתי' א' דמרן בב"י ונקיט סו"ד מרן בב"י בתי' ב' כאלו אחד הם ואולי יש איזה ט"ס וחסרון בדבריו או שהנוסח הבא לידו בב"י משונה ממה שבידינו ועוד נלע"ד דאפי' לדברי הפמ"א דס"ל דתירוץ ראשון עיקר מ"מ יש לחלק בין הבוחר בעמו ישראל דלא תיקון רבנן אחריה שום הפסק רק ק"ש אבל בנדון דידיה דברכת בפה"ג יש אחריה ברכת קידוש כמו דלא חשיב הקידוש הפסק כן נמי לא חשיבה עניית אמן על ברכת חבירו הפסק והגם דכתב השע"ת שם בשם הבר"י דמרן בב"י גם על ברכת יוצר המאורות ס"ל דלא יענה וברכת יוצר המאורות יש אחריה ברכה אחרת י"ל דהתם שני הברכות הם של ק"ש אבל ברכת בפה"ג היא ברכת הנהנים ואפי"ה תיקנו חכמים אחריה ברכת הקידוש והבדלה א"כ ש"מ דכל שעוסק לברך את ה' לא חשיב הפסק וא"כ ה"ה לעונה אמן אחר ברכת בפה"ג ונר ובשמים דלא חשיב הפסק

ובלא"ה ק"ל על הפמ"א דהוא ז"ל מרבני אשכנז וכן קצת לומדים שעשו כן הם מבני אשכנז וא"כ קשה דהרי מור"ם בסי' נ"ט ס"ד כתב וימהר לסיים קודם שיסיים הש"ץ ויענה אמן אחר הש"ץ וציין להגה"מ פ"א מה' ברכות והרוקח סי' רי"ח ע"ש וא"כ ה"ה לברכת בפה"ג דעונה אחר חבירו ומבואר מדברי מור"ם דהכי עדיף כיע"ש והוא עפ"ד הרא"ש שכתב הטור והיותר מפליא בעיני דאיך כתב דהויא ברכה לבטלה וצריך לברך ברכה אחרת דזה לא נמצא לשום פוסק לפי הנראה מדברי מרן ומור"ם דגם להחולקים על הרא"ש לא ס"ל דהוי הפסק לענין זה שיצטרך לברך ברכה אחרת וממקומו הדבר מוכרע דהרי תיבת אמן אין בה כדי שאלת תלמיד לרב שלום עליך רבי וא"כ אינו נחשב הפסק גמור רק כוונתם להזהיר שלא לענות לכתחי' אך אם ענה לא הוי לבטלה וא"ץ ברכה אחרת ועוד דכיון דפלוגתא בזה סב"ל וא"ץ לברך ועוד דאפושי פלוגתא לא מפשי' לומר דלהרא"ש ודעמיה לכתחי' עושין כן ולהחולקים גם בדיעבד הפסיד הברכה וצ"ע לע"ד בדברי הפמ"א ז"ל ועי' לה' בית דוד ז"ל סי' ט"ל שכ' בשם מהריק"ש דאם אירע שסיים קודם הש"ץ עונה אמן ע"ש ומשמע שכן דעתו בדעת מרן וכ"ן דעת ה' בית דוד ז"ל ע"ש

וכפי הנראה ה' פנים מאירות סובר דגם התירוץ השני שכתב מרן ז"ל בב"י הוא רק באם