שואל ונשאל חלק א נד

שאם התירו למלאת כריסו בשר ויין שלא לעורר אבל בשבת כ"ש שאין לאכו' מאכל אבלים ואע"פ שבשר ויין רשות, אם רגיל בהם ונמנע משום אבל לאו שפיר עביד וכמ"ש הטור ע"ש והוא קשה דאמאי לא פירש דבימי הרמב"ם ובמקומו נהגו כן בתבשיל של עדשים וכיון דנהוג נהוג ולכן שפיר כתב כנז' ולהאמור דגם דנהיג טפי עדיף לישאל א"ש דאי איתא הי"ל להרמב"ם לישאל ע"ז וכ"ש אם זה נחשב לאיסור ויכול כל אדם לעבור ע"ז בלא התרה אם הוא לבדו אם כל הק"ק יחד ובזולת זה כתבתי בזה ואכמ"ל הכו"ח ביום ה' טבת התרפ"ו ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן כ"ד

שאלה קהל שראו שיש כמה אנשים מתרשלים בנתינת מתנות לאביונים כפי הדין ורצו לתקן שיהיה גבאי מיוחד בשביל זה לחזור על הקהל ולגבות מהם ונסתפקו א') אולי צריך שיהיו מיד הנותן ישר להעני ב) אולי גם שזה מועיל טוב יותר לתתם ישר להעני דמצוה בו יותר מבשלוחו ג) אם צריכים הגבאים לחלקם להרבה עניים כפי מספר הנותנים ד) וכן אם מועיל לתת מתנות לאביונים לכיס הקהל הקבוע לצדקה המתחלק מידי שבת בשבתו

תשובה לספק א' נראה דודאי מהני דמקרא מלא הוא ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים ותיבת משלוח קאי אתרוייהו גם אמתנות לאביונים וכ"נ ממ"ש הפוסקים דאם שולח מעות פורים לאביונים שבמדינת הים ומגיעים להם ביום פורים דמהני (עיין להבי"ע ובשם ה' יד אהרן ובא"א ע"ש) ומזה משמע דשליחות מהניא. ולספק ב' נראה דכיון דכשנתקנה מצוה זו כך נתקנה ע"י שליחות אין בזה מצוה בו ויש פנים לומר דהכי עדיף טפי למוסרם לגבאי שלא ידע הנותן למי נתן והעני ממי מקבל וכמ"ש מרן ביו"ד סי' רנ"ז ס"ז וסיים דקרוב לזה הנותן לקופה של צדקה ע"ש ולספק הג' נראה דכיון דודאי אם היו שני עניים בעיר יוצאים כל בני העיר במאניתם ה"ה נמי בגבאי צדקה אין צריך לתתם להרבה עניים כמספר הנותנים רק כפי מה שיראה להם טוב וישר אך בתנאי שיזהרו הגבאים לחלקם ביום פורים אם כסף אם אוכלים דמגבת פורים לפורים וכמ"ש מרן ז"ל אין משנין מעות פורים לצדקה אחרת ע"ש. וע' להשו"ג ס"ק שכתב דמנהגם לתת ליד עניים ונראה דכל אופן מועיל ומהני ואין להקפיד בכך רק העיקר שיזהרו לחלקם לעניים בו ביום אם כסף אם אוכלים ומזה נפשט הספק הד' דלא מהני לתתם לכיס הצדקה שאינו מתחלק באותו יום לעניים זהו הנלע"ד בזה הכו"ח ביום ט"ו אדר א' התרפ"ט ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן כ"ה שאלה מקום שנהגו לענות ב"ה וב"ש על ברכה שיוצאים בה ע"י ש"ץ וכדומה אם יש לבטל מנהגם ולמחות בהם או"ל

תשובה כתב מרן ז"ל סי' קכ"ד כ"ד ס"ה על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו והוא מדברי הרא"ש בתשובה והביאו הטור וז"ל ושמעתי מאבא מארי שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ברוך הוא וברוך שמו וזהו שאמר משה רבינו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ועוד אפי' כשמזכירים צדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה ע"כ ולכאורה משמע דזה כלל גמור לכל הברכות אבל המ"א ז"ל סק"ט כתב דפשוט דאם עסוק במקום שאינו רשאי להפסיק אסור לאומרו ע"ש וכתב ה' דגול מרבבה וק"ו בברכה שהש"ץ מוציאו י"ח כגון ברכת שופר ומגילה שלא יפסיק לענות ב"ה וב"ש וה' יוסף אומץ ז"ל סי' ע' או"ג כתב דבברכ"י סי' רי"ג אות ג' כתב דיש לחוש לסברת ה' דבר שמואל ודעמיה אך אין למחות בעונים ע"כ דבריו בברכ"י ומסיים ע"ז ביוסף אומץ ומנהג העולם יודעים ולא יודעים לענות ברוך הוא וברוך שמו אף בברכה שיוצאים ידי חובה