שואל ונשאל חלק א נג

סימן כ"מ לעיר זרזיס יע"א

נשאלתי מהחה"ש הדה"מ והכו' כמה"ר ר' יוסף בוכ'ריץ יצ"ו מי שמכר חמץ לגוי והראהו לו ואחר הפסח נמצא איזה חמץ באיזה כלים שנעלמו ממנו בטח המכר והוא כשמכר לו אמר לו כל חמץ שבחנות בכל מקום שהוא והוא ביטל החמץ כנהוג וגו'

תשובה הנה כת"ר נר"ו התיר עפי"ד הבאה"ט סי' קמ"ח ס"ק ט"ו בשם הח"י ולע"ד אין זה מספיק וכמ"ש ה' כף החיים נר"ו סי' תמ"ח ס"ק צ"ז דהמק"ח והא"ר ז"ל חולקים ודחו דברי הח"י ע"ש אך מצד אחר נלע"ד להתיר בהנאה דוקא עפמ"ש ה' כף החיים שם ס"ק נ"ט בשם ה' עיקרי הד"ט ז"ל להתיר במי שנתחכם להניח חמצו בחנות חבירו בלתי ידיעתו וחבירו מכר החמץ שבחדר דהגם דאין המקנה דעתו להקנות ואין הקונה דעתו לקנות אפי"ה אם אין החמץ ברשות המבטלו אין עובר עליו ואין לחמצו דין חמץ שעבר עליו הפסח וממילא לא שייך למקנסיה ע"ש והגם דהחב"י והח"י והמק"ח והח"א חולקים ואוסרים כיעו"ש מ"מ בכה"ג דאיכא תרי פלוגתות וכאמור יש לסמוך להתיר בהנאה. אך כל זה באם החמץ הנז' הוא דבר שיש לו ערך וקרוב זרוב להפסד מרובה אך אם הוא דבר קל אין נלע"ד להתירו גם בהנאה גם בכה"ג דכל צד מהפלוגתות רבו האוסרים וכנז"ל. הכי"ח יום ז' כסליו התרצ"ב ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: סימן כ"ג

נשאלתי מהחה"ש הדו"מ כמה"ר ר' מכ'לוף עידאן יצ"ו במה שנהג מאז בהיותו תושב פה אחחארה לכבירה יע"א לשחוט עוף עש"ק שקודם תשעה באב עבור השבת הנז' האם עתה שקבע דירתו בק"ק אלחארה הצעירה ושם כלם אין אוכלים אפי' בשר עוף בשבת זו יחוייב גם הוא לנהוג כמותם או"ל: מ תשובה כיון דכ' הטור סי' תקנ"ב דכיון שנמנע מלאכול בשר ולשתות יין משום אבל אסור א"כ אם כת"ר פורש ממה שנהג מפני זה איסורא איכא ולא דמי לשאר הק"ק אשר במח' דהם באים מצד דכן נהגו מדור דור אבל כת"ר נר"ו בא לנהוג כמותם מחדש והגם דאין כוונתו לאבילות רק שלא ישנה ממנהג מקומו כיון דמנהגו הוא כדין ומנהגם הם שלא כדין אין לו לזוז ממנהגו ויש פנים לומר דגם הם ראוי להם לבטל מנהגם אלא דיש ללמד עליהם זכות דכיון דמשום מנהגא אתו עלה ולא משום דהוא עצמו בא לנהוג אבילות לא הויא עבירה ובזא"ש מה שזכורני שיש מי שכתב דהבא לאכול בשר במקום שנהגו יתירו לו בג' דלכאורא אין צריך התרה לגמרי וגם א"ש בזה מה שלא שינו הרבנים הראשונים מנהג זה בפשיטות והיה מקום לומר דלפי"ז יכול ג"כ כת"ר נר"ו לשנות מנהגו כיון שאין כונתו משום אבלות רק שלא ישנה ממנהג מקומו וכמו שיישבנו טעם מנהג מקומי. אמנם אין זה נלע"ד חדא דמסתברא דשב ואל תעשה בזה ובזה וכל המשנה ידו על התחתונה אם לא שבא לעשות כדין דאז יש להתיר לו ע"י שלשה ותו דכיון דהבא להתיר מתירין לו א"כ גם יחיד יכול להשאל על זה ומינה דכת"ר א"ץ התרה כיון שנהג לאכול מותר דאי איתא דחייב לנהוג כמנהג עירו היה ג"כ בדין שלא להתיר לו. ובעיקר הדבר בהא דהבא להתיר מתירין לו כעת איני זוכר מקור דין זה אבל זכורני שמזה שנים עמדתי ע"ז וכתבתי בארוכה וכך היתה ההכרעה לע"ד וכן עשינו מעשה ולכן גם במח"ק הבא להתיר יש להתיר לו ועם שיש פנים לומר דכיון דכל הק"ק נהגו להחמיר אין מתירים לו נלע"ד דאדרבא טוב ויפה להתיר ולהיות נוהג כדין וכן נלע"ד להוכיח ממ"ש ה' הלכות קטנות ח"ב סי' קל"ז דמ"ש הרמב"ם מימינו לא אכלנו אפי' תבשיל של עדשים בעט"ב אא"כ חל בשבת פירושו דבבא בשבת אכל שאר תבשילים ומה שפירשו דבשבת אכל תבשיל עדשים שיבוש הוא