שואל ונשאל חלק א נב

לאחר הפסח שלא קנסו ואסרו אלא בחמץ עצמו אבל התערובת מותר באכילה אחר הפסח ע"ש ומלשונו ז"ל מוכח דלא שנא נתערב קודם פסח ל"ש נתערב אחה"פ דאי מיירי רק בנתערב אחה"פ לא היה צריך לבאר דמותר לאכלו לאחר הפסח והיה די באומרו מותר לאוכלו ואנא ידענא דהיינו אחר הפסח שהרי תערובתו היתה אחה"פ ודוחק לומר דבא לאפוקי שלא יאכלנו בפסח הבא. ועוד דמסתבר להקל טפי בנתערב קודם הפסח וכמו שכן נראה מדברי הרב המגיד שם שכתב בשם רש"י דאפי' שהוא בעיניה ועבר עליה לא קניס למיסר תערובת דיליה ע"ש הרי דכל דהוי בעיניה טפי יש סברא להחמיר בו מפני שעובר עליו וכ"נ ממ"ש מרן בסי' תמ"ז סי"א שכתב בין חמץ שנתערב קודם פסח ועבר עליו הפסח בין שנתערב בפסח ועבר עליו הפסח בין שעבר הפסח על החמץ ונתערב וגו' דנראה דלא זו אף זו קאמר ועיין להרב פר"ח סקי"א שהזכרתי דבריו לעיל דמסיק לדינא דלא בעינן ס' וכתב דדברי הרמב"ם כדברי הגמ' ואין לדקדק מדבריו כלום ואי איכא למידק מידי מדברי הרמב"ם מדלא ביאר משמע ודאי דס"ל כדכתיבנא ע"ש ומוכח מזה דעל כל האופנים שזכר מרן ז"ל מחיר הפר"ח ואי איכא למידק מדברי הרמב"ם כוותיה איכא למידק ומבואר שם בהפר"ח ז"ל דעכ"פ כי איכא רובא דהתירא שרי ואין לאסור אלא בבציר מרובה וא"כ נלע"ד שאם זה הנש'א הוא חמץ נוקשה מותר בהנאה. וגם אם לא נמצא בירור נלע"ד דיש להקל דכיון דכתב ה' כף החיים סי' תמ"ז ס"ק רמ"ז לסמוך בהפ"מ על המתירין ע"י תערובת כי איכא רובא הגם דלע"ד אין נראה כן דלדידן דבתריה דמרן גרירי גם בהפסד מרובה יש לאסור ואין כאן המקום להאריך בזה מ"מ בכי הא דנראה יותר לומר דהוא חמץ נוקשה יש לסמוך ע"ד ה' הנז' בזה. עוד נראה לי להתיר ע"י הולכת הנאה לים המלח כמ"ש מור"ם ז"ל סי' תמ"ז סי"א [נראה שכן גם דעת מרן בב"י והביאה מהריק"ש בערך לחם אלא דכיון דבלא"ה יש להתיר ומטעם הא' נר' דהששית מהנקבץ ממכירתו לגוים יתחלק לעניים ובזה יצאנו גם ידי חובת הסוברים דמ"מ הב"ד קונסים אותו להזהר בפעם אחרת שזהו קנסתו

וראיתי לה' כף החיים בסי' תמ"ב אות נ"ז שאסר בנדון כזה לבעל הבית כיעו"ש אך לע"ד לא דק דבפסחים דמ"ג ע"א דקאמר הגמ' ואלו נוקשה בעיניה לא קאמר מוכח דהיינו זומן ועמילן וקולן כיעו"ש וזומן מבואר שם בדף מ"ב ע"ב דהיינו מייא דחוורי וביאר שם רש"י מי סובין וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ דהוא מי מורסן כיעו"ש וא"כ מוכח דחלב חטה הוי חמץ נוקשה וכן מתבאר מדברי הריב"ש סי' ג' שכ' דחמץ נוקשה היינו שלש אומניות הנזכרים במשנת אלו עוברין ע"ש והיינו זומן ועמילן וקולן וא"כ לא הו"ל לה' הנז' לאסור בהנאה כמ"ש מרן סי' תמ"ז סי"ב ע"ש ועוד דהו"ל לה' הנז' להתירם לשיטתו שמתיר בהפ"מ כמבואר מדבריו בסי' תמ"ז אות רמ"ז שהזכרתי למעלה וכן יש לתמוה עליו שהוסיף מדעת עצמו חומרא על דברי התה"ד ז"ל מצד דהוי מי פירות עם מים ולע"ד לא דק דזו קולא ולא חומרא דהוי עי"ז נוקשה כמבואר בהריב"ש סי' ג' ועוד יש לתמוה עליו דהסוכר הוא גוש ויבש ואינו נוזל להחשב מי פירות והגם די"ל דמדמה ליה להמלח ובמלח הביא ה' הנז' בסי' תמ"ב אות ע"ה דחשיב מי פירות מ"מ הרואה יראה דאפי' המלח בפלוגתא מתני ולא הו"ל לכתוב בפשי' וכ"ש דאעיקרא מאן לימא לן דסוכר ומלח דמיון אחד להם [והגם דיש סוברים דמולחין בשר במלח יש בזה פלוגתא גדולה] וצ"ל דה' הנז' לא כתב זה רק דרך חומרא ולא כתב זה רק בנדונו שהיה הדבר של בעה"ב ומסתמא יהיה הפסד מועט ולכן החמיר עליו אך בדעלמא גם הוא יסכים להתיר זהו הנלע"ד אם יסכים אתי רו"מ נר"ו וכאמור ע"ה כ'לפ'ון משה הכהן סילט"א: