שואל ונשאל חלק א נא

דהעיקר הוא דלא שנא ע"ש והגם דה' מ"א ז"ל בשם הב"ח והמט"מ והאגודה כתבו דלא כהלבוש המעיין יראה דה' מ"א לא אתי עלה רק מכח המנהג כיע"ש וא"כ לדידן דנהגנו כהלבוש וכמו שנראה דעת מרן ודאי דכן הוא העיקר. ומה שהורה המורה במדנין לקרוא של אחרי באמרו שכן הוא בש"ע בלי ספק דנגרר אחרי דברי מור"ם והיתה העלמ'ה דמנהג פשוט פה דקורין של קדושים גם לא זכר דהלבוש דחה זה ודעת מרן סי' רפ"ד משמע כהלבוש ובני מדנין הם מפה עירנו אי ג'רבה ונגררין אחרינו ומה גם דהמ"א נראה דלא אתי עלה רק מכח מנהג האשכנזים וא"כ אנחנו הספרדים אין לנהוג כן ובלי ספק דגם בכל גלילות הספרדים נוהגים כפשט מרן וכמנהגינו ודו"ק

סימן כ"א לעיר גאבס יע"א

נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' חיים חורי הי"ו אודות מי ששכח למכור קודם פסח ממתקים הנקראים בערבי חלקו'ם והם עשויים מחמשה חלקים סוכ'ר וחלק מהמין הנקרא נש'א ולא נזכר רק אחר הפסח אם מותרים בהנאה למוכרם לגוי

תשובה הנש'א הנז' היינו מלפנים שומעים שהוא עשוי ממשרת סובין של חטים ושגם בעירנו יש שיכולים לעשותו ששורין הסובין במים עד שירדו מהסובין אותם החלקים הדקים שבהם ואח"כ לוקחים מה שנשאר בתחתית הכלי ומייבשין אותם. אך בזמן הזה שמענו שבעלי החרושת עושים אותו מהאורז וא"כ אם הדבר ברור שעשוי מאורז שעל התיבות של בית החרושת כתוב שהוא מאורז אין מקום לאסור כלל דאף אם יש איזה תערובת עכ"פ חמץ אחה"פ אינו במשהו אלא בששים כמ"ש מרן סי' תמ"ז סי"א ומסתמא אם יש תערובת אינו בנ"ט דאיכא יותר מששים ועוד דלא מחזקי' ריעותא ותו דספקא דרבנן הוי ולקולא וכ"ש דבזמן הזה עין הממשלה פקוחה שלא יזייפו וכמ"ש הישי"מ סי' ר"ט ע"ש. וכן אם יש ספק אם מאורז אם מחטה והדבר שקול הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ותו דה"ל ס"ס דשמא מהאורז ואת"ל מחטה שמא הלכה כהפר"ח סי' תמ"ז סקי"א דכל דאיכא רובא דהתירא שרי ועי' לה' כף החיים שם ס"ק רמ"ז דכן דעת רוב הפוסקים ע"ש והגם דדעת מרן דבעי' ס' הא מיהא מרן לא אסר בספק אלא בודאי וקי"ל דעבדי' ס"ס גם נגד דעת מרן וכמ"ש הי"מ ז"ל סי' צ"ח ועוד ע"ש וכ"ש בדרבנן

אך אם הדבר ברור שהוא מחטה או שעל הרוב כן הוא הטור ז"ל סי' תמ"ב כתב חמץ נוקשה כגון וגו' וקולן של סופרים ועושין אותו מקמח והסופרים מדבקין בו ניירותיהן וגו' ע"ש ונראה מזה דהוא כעין מה שאנו קוראין נש'א שהוא ג"כ מדבקין בו ניירות וכיוצא וכ"נ ממ"ש ה' המגיד בפ"ד מה' חו"מ ה' י"א על מה שכתב הרמב"ם בגדים שכבסו אותן בחלב חטה וכן ניירות שדבקו אותן בחמץ כתב וז"ל אינו מה שנזכר בגמ' קולן של סופרים דהתם אסור לקיימו והוא קודם שדבקו בו הניירות שהרי הוא נוקשה בעיניה ואסור לקיימו אלא דברי רבינו הם אחר שדבקו בו הניירות וגו' ע"ש הרי דקולן של סופרים הוא חמץ נוקשה וכ"נ מדברי מור"ם ז"ל סו"ס מ"ז שכתב יש נמנעים לשחוק על השולחן עם קלפים הנקראים כארטין בפסח דחוששין שמא יפול מחמץ נוקשה שבהן וגו' ולפי"ז נראה דה"ה לנ"ד דחשיב חמץ נוקשה אף אם נאמר דעשוי מחטה ובחמץ נוקשה פסק מרן ז"ל שם בסי' תמ"ז דאינו אסור בהנאה אחר הפסח אלא דיש לנו לדעת מה הוא הפידאו"ש שכתב מרן דהוי חמץ גמור [אה"ב בהריב"ש סי' ג' מבואר שנעשה מבצק ומייבשין אותו בשמש כנראה שהוא כעין מה שקוראין לו אטריות ובערבי מאכארונה) ע"ש]

עוד ראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"א מה' חו"מ ה' ה' שכתב חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אע"פ שהוא אסור בהנאה אם נתערב בין במינו בין שלא במינו הרי זה מותר לאכלו