שואל ונשאל חלק א מח

דבלא"ה דבריו תמוהים. ומעתה כיון דהז"א מתיר למעשה בדיעבד וכן דעת ה' השואל שם וכן דעת מהרי"ך וה' מרכבת המשנה נראה דיש להתיר בדיעבד אבל לכתחי' בעינן לשמה לחוש להאוסרים ומינה דיש להתיר גם לברך וכמש"ל לדעת הרדב"ז דא"ל סב"ל כשהפלוגתא במצוה וכ"ן מסתמיות דברי הז"א ז"ל שלא כתב שאין לברך ע"ז הכו"ח ביום ד' אדר א' התרצ"ב ע"ה כ'לפ'ון משה הכהן סילט"א

סימן ט"ז

שאלה מי מי שעשה מיני מתיקה לפסח למכור לרבים בהשגחת ת"ח ורשות ב"ד הי"ו ובתוך הפסח קנה איש אחד ממנו מזה וכשבא לאכול מצא בפיו בתוך המתיקה שעורה ולא נתרככה אם מותר למכור מזה בתוך חוה"מ או לא

תשובה מרן ז"ל בסי' תס"ז ס' י"א כתב אם נמצאת חטה בקועה בעיסה או במצה אפויה יסיר ממנה כדי נטילת מקום והשאר מותר ויש מי שאוסר כל העיסה או אותה מצה ויש לחוש לדבריו אם לא במקום הפסד מרובה או בשעת הדחק ע"ש וא"כ בנ"ד שנמצאת במיני מתיקה והיא נתבשלה בקדרה אחת ועיסה אחת ליש מי שאומר יש לאסור אלא דמדברי מרן נראה דאם אינה בקועה אין לאסור אך כבר נוהגים פה שלא לעשות מצות מהשעורים ואומרים הטעם שהשעורים הם קלים להחמיץ ביותר וא"כ י"ל דבשעורים יש לחוש טפי וא"ץ ביקוע וגם מצד שהיא קשה י"ל דכיון דנתיבשה בתוך עיסת המתיקה גם השעורה נתיבשה עמה ועכ"פ נ"ל דיניח זה לאחר הפסח וימכרנו אבל בתוך הפסח אין להתיר למכרו לרבים דרבים מן הקייה, אינם רוצים לאכול שום דבר שיש בו צד ספק ובפרט דהמוכר מוכר בתעודת ב"ד והקהל בכללות סומכים על זה. ועי' למוז"ק בנכח השלחן סי' תס"ז שכ' למעשה קבלנו בחטים שלא נתבקעו דמרן התיר קדמונינו ז"ל נהגו בעיר הזאת כמור"ם ז"ל לאסור הכל במשהו ואף בהנאה מיהו אם עדיין קשים הם מורי זלה"ה היה מורה להתיר כדעת האחרונים ז"ל ע"ש ולא נתבאר אם כוונתו שמתיר רק בהנאה או גם באכילה ולכן בנ"ד נראה דיניח לאחר המועד שאין שום הפסד בקרן ואם מצד הרוחים יכול לעשות זולתם כראוי להאכילם לרבים וצי"ב עוד לעת הפנאי

סימן י"ז

שאלה מי שציוה לאומן לעשות לו נרתיק עץ לס"ת חדש ונמצא שאינו כמדת הס"ת ורוצה לעשות לו אחר אם מותר למכור נרתיק זה לס"ת אחר ואת"ל דמותר אם יכול להוציא דמיו לחולין או צריך להוציאם לקדושה אחרת מעולה מעט

תשובה מבואר באו"ח סי' מ"ב ס"ג אזמניה ולא צר ביה צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה זוזי ובנדון זה נ"ל לא חשיב לא אזמניה ולא צר ביה דהזמין רק נרתיק שיהיה כמדת ס"ת זה אך לזה שאינו כמדתו לא הזמין כלל וכן מה שהכניס הס"ת לתוכו כיון שאינו כמדתו אינו אלא דרך נסיון אם הוא כמדתו ולא לשם להעמידו בו אפי' לשעה. ואפי' את"ל דזה חשיב אזמניה וצר ביה. לא אסר מרן אלא למיצר ביה זוזי אבל למיצר ביה תפלין אחר ליכא למ"ד דאסור דמה לי תפלין זה או אחר ומה לי ס"ת זה או אחר ואי משום הנאת דמיו כיון שרוצה לקנות אחר במקומו חלה הקדושה על הנרתיק השני ויהיה זה דמיו חולין שלא נתכוון זה לשני נרתיקין [וכן מבואר בסי' קנ"ג ס"ד דדעת מרן דמותר לקנות בדמי קדושה אחת קדושה אחרת כיוצא בה וכידוע דיש ויש הלכה כיש בתרא והגם דביו"ד סי' ע"ר כתב דבס"ת אפי' למכור ישן כדי לקנות חדש אסור היינו דוקא בס"ת אבל בשאר קדושות שרי וכמ"ש בבאה"ט סק"ה ע"ש ואפי' בס"ת עצמו עיין להפת"ת סק"ה בשם תשובת אבן השוהם