שואל ונשאל חלק א מז

לשם קדושת המגילה דכל כמה דאפ' לצאת אליבא דכ"ע טפי עדיף. ונ"ל ג"כ דמברכין עליה ואין בזה משום סב"ל כיון דהוי פלוגתא בגוף הדבר אם כשירה וכמ"ש הרדב"ז דהברכה נגררת אחר המצוה וכמש"ל וכ"ש דלע"ד בכי הא כשירה לכ"ע וכאמור זהו הנלע"ד אם כה יסכימו אתי הרבנים המורים

וראיתי לה' מרכבת המשנה פ"ב מה' מגילה על מ"ש הרמב"ם לפסול מגילה שכתבה גוי ואפיקורוס כ' בשם מהר"י הכהן ז"ל וז"ל נ"ב לא ידעתי מנ"ל לרבינו ז"ל הא דאם כתבה אפיקורוס וגו' דלא דמי לס"ת דשם פסול משום דבעי' כתיבה לשמה וגוי אדעתא דנפשיה קא עביד ע"כ והרב הנז' כ' ע"ז דל"ק דהיכן מצא הרב דטעם הפיסול משום דאדעתא דנפשיה קא עביד דבגוי פסול משום דכל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה ואפיקורוס משום דודאי לשם ע"ז וזה פשוט וברור עכת"ד ז"ל ע"ש ומזה מבואר דבין למר ובין למר א"ץ שתהיה המגילה לשמה אם מהר"י הכהן ז"ל כדקאמר להדיא אם ה' מרכבת המשנה מדלא השיבו אפי' לפי דעתו דאם בישראל בעי' קידוש מיוחד לשם המגילה ופוסל בדיעבד כ"ש דפוסל בגוי ובאפיקורוס:

והנה הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' ס"ת ותפלין ה' ט"ו כתב וז"ל הכותב ס"ת או תפלין או מזוזה ובשעת הכתיבה לא היתה לו כוונה וכתב אזכרה מן האזכרות שבהם שלא לשמן פסולין יע"ש ומלשונו יש לדקדק דאפי' באזכרות די בכוונה לבד גם משמע מדבריו דאם בתחילת הכתיבה היתה לו כוונה לשם ס"ת או תפלין הגם דבאזכרות לא כיון שרי מדכ' ובשעת כתיבה לא היתה לו כוונה סתם ולא כתב כוונה באזכרות גם מוכח מדבריו דאין פוסל בלא כוונה רק מצד האזכרות אבל מצד שאר תיבות אין פוסל אם לא כיון וכן מתבאר מדבריו בפיו"ד מה' ס"ת אות י"א שכ' עשרים דברים הפוסלים ומהם שכתב האזכרות בלא כוונה ושמענו מזה דהכוונה מהניא לאזכרות וא"ץ אמירה גם שמענו דשאר ס"ת אינו נפסל גם דליכא כוונה מדלא הזכיר זה שם וכן ראיתי לה' מרכבת המשנה ה' תפלין פ"א שכ"כ בדעת הרמב"ם דסגי במחשבה וא"ץ אמירה ומזה העיר ע"ד מרן ז"ל בב"י או"ח ס' ל"ב שהביא דברי הא"ח בשם הרמב"ם דסגי במחשבה ותמה עליו מרן בב"י דבהרמב"ם הדברים סתומים כמו בגמרא ואין בהם הכרע דהרי דברי הרמב"ם מבוארים כהא"ח ע"ש ועי' לה' יד אהרן ז"ל א"ח סי' ל"ב הגה"ט שכ' דהרמב"ם אינו מצריך לכתוב ס"ת לשם ס"ת דלשמה קיימא ע"ש ומעתה נלע"ד להתיר בנ"ד מג' ספיקות דשמא הלכה כהסוברים דגם בס"ת א"ץ לשמה וכ"ש במגילה ואת"ל דצריך לשמה שמא כהסוברים דבמחשבה סגי ובכאן הרי איכא מחשבה לשם קריאת מגילה ואת"ל דבעי' אמירה שמא במגילה א"ץ כלל וכדעת מהר"י הכהן ז"ל וה' מרכבת המשנה וכאמור

וראיתי לה' מטה יהודה ז"ל סי' תרצ"א שהביא דברי ה' מרכבת המשנה וכתב שם דצריכה לשמה ע"ש ודבריו ז"ל לכאורה קשים דמשמע דס"ל כן בדעת הרמב"ם ואלו הוא ז"ל מתיר בהני דלא נאמר בהם פיסול כדעת הרמב"ם וכן קשה במ"ש שם דבעי' בקטן גדול עומד על גבו מצד לשמה ע"ש וצ"ע שו"ר לה' זרע אמת ח"ג סי' ע"ה ודעתו להצריך לכתחילה לשמה לחוש לסברת ר"ת ומתיר בדיעבד כהרמב"ם ומרן ז"ל ע"ש ונסתייע מדברי המט"י וה' המגיה השיגו שם דהמט"י לא התיר בקטן רק בעע"ג גדול וכתב דאולי הז"א מבין דהמט"י בדיעבד אין מצריך לשמה ובאמת אם היה אפשר לפרש כן בדעת המט"י א"ש מה שיש להק' על דבריו וכאמור אלא דלשונו שם מורה דגם לדעת הרמב"ם מצריכין לשמה וא"כ גם בדיעבד יש לאסור ולכן נ"ל עיקר דהז"א ז"ל לא נחית להסתייע בכל דבר מהמט"י רק לענין קטן דתלוי בדעת הרמב"ם דאין לפסול רק מה שפוסלו ולא כר"ת דאין להכשיר אלא מה שהכשירו כיע"ש אך לענין דמצריך המט"י לשמה לא חש הרב שם לדחות דבריו אם מצד כבוד אם מצד