שואל ונשאל חלק א מה

כלל ומה שאינו מברך על הראיה בליל א' כשהדליקו עליו בביתו משום דכבר נעשית בעדו מצות הדלקה ולגבי הדלקה תו ליכא מצית ראיה הגם דהוא לא בירך דהו"ל כמו שהדליק ולא בירך זמן דבאותה הלילה אינו מברך אבל בליל ב' מברך שפיר דמה שהדליק חבירו או אשתו אינו מועיל רק למצות הדלקה אבל לברכת הזמן אינו מועיל כיון דלא שמע הוא כלל וכאמור. ומן האמור מתבאר לע"ד דהעיקר הוא דבליל א' אם לא בירך זמן מברך דוקא בליל ב' ולא בליל א' הגם דהנרות דולקות ולא כדעת השו"ג ז"ל גם מתברר דמדברי מרן מוכח דס"ל כהפר"ח ז"ל דאם הדליקו בעדו ובא להדליק בליל ב' מברך זמן דהו"ל כמי שהדליק ולא בירך ולא כהמ"א והב"ע ז"ל דתולין זב"ז וכאמור ולענין סב"ל עמש"ל סי' הקודם הכו"ח ביום כ"ט כסליו ש' תרצ"ה לפר"ג ע"ה כ"לפ'ון משה הכהן סילט"א

סימן ט"ו

שאלה מי שכתב מגילה ולא אמר בפיו ולא כוון בלבו בכוונה מיוחדת שהוא כותבה לשם קדושת מגילה אבל מחשבתו מעת שכתב ועד סופה היתה שהוא כותבה לשם מגילה למוכרה להרוצה לקרות בה בפורים אם היא כשרה ומברכין עליה

תשובה מרן ז"ל בא"ח סי' תרצ"א ס"א סתם כדעת הרמב"ם ז"ל דאין העור שלה צריך עיבוד לשמה ומסיים די"א דצריך עיבוד לשמה ודעתו ודאי כסתם כדקי"ל בעלמא וכ"ן מדבריו שם ס"ב שכ' היתה כתובה על הנייר או על עיר שאינו מעובד וגו' פסולה ואלו היה דעתו כר"ת היל"ל דפסולה גם במעובד ואינו מעובד לשמה ועי' לה' מטה יהודה ז"ל שכתב דלר"ת פוסל גם בדיעבד עבד ולהרמב"ם שרי גם לכתחילה ע"ש וא"כ נראה דהגם דלכתחי' יש לחוש להא דר"ת מ"מ בדיעבד שרי וכ"כ הפר"ח ז"ל ונראה דיכול לברך ואין לחוש לספק ברכות להקל דכיון דהפלוגתא בגוף המצוה ובגוף המצוה נקיטנן להכשיר אין בזה סב"ל דהברכה נגררת אחרי גוף המצוה וכמ"ש הרדב"ז דפוס ויניציאה סי' רכ"ט ע"ש וכמ"ש להוכיח דכן המנהג עיי' ה' ישיב משה סי' שמ"ה ע"ש וא"כ נראה דה"ה לענין קדושת הכתיבה דא"ץ לשמה וכן יש לדקדק מדברי מרן ז"ל שם שפוסל כתבה כותי או אפיקורוס ואי איתא דגם בישראל בעינן לשמה ופוסל בדיעבד לא היה צריך להשמיענו זה דאתי במכ"ש וק"ו אבל ה' מעשה רוקח ז"ל בפ"א מה' מגילה כתב דגם בדיעבד מעכב ע"ש ועי' לה' מטה יהודה סי' תרצ"ח דין ב' ולהמחב"ר סי' זה אות ב' שחלקו עליו וא"כ נר' דבזה ג"כ מתירין כיון דהם מכשירים בקטן ובאשה דלא בעינן לשמה וכ"ן דעת כל הפוסקים שלא הזכירו תנאי זה במגילה וכ"ש אם היה מעכב גם בדיעבד וכן לפי הנשמע דרך הסופרים פה או ג'רבה דאין מקדשין במגילה ועוד נ"ל דכיון דהסופר חישב שהוא כותבה לשם מגילה לקרות בה הגם דלכתחי' צריך להוציא מפיו מ"מ בדיעבד יש להתיר במגילה שהרי בס"ת יש מכשירין בדיעבד וכמ"ש ה' קול יעקב יו"ד סי' רע"ד סק"א ע"ש והגם דהעיקר שם כדברי האוסרים י"ל דבמגילה דרבנן סד"ר הוי ויש להתיר ועוד דהו"ל ס"ס שמא הלכה כהאומרים דא"ץ לשמה ואת"ל כהאוסרים שמא הלכה כהסוברים דסגי במחשבה והגם דלא חישב ממש לשם קדושת מגילה אלא לשם מגילה נראה דאין זה מעכב במגילה ואפ' דגם בס"ת אין מעכב אמירת תיבת קדושת וצריך חיפוש בזה בפוסקים

וראיתי לה' מעשה רוקח פ"א מה' מגילה ה' א' שכתב להוכיח דאין אשה וקטן כשירים לכתיבת מגילה וז"ל ותדע עוד דאין ספק דלכ"ע בעיא כתיבה לשמה דהא שויא לשאר ספרים מכ"ש דלשון כתיבה קאמר קרא דע"כ לא איפלגו המפז"ל אלא לענין עור אי בעי לשמה אי משום דלא אשכחן בהדיא דפסיל קרא אי משום דמספק"ל אי מקרי דבר שבגופה כדמש' מדברי הר"ן שהזכרנו אבל לענין הכתיבה מש' ודאי דכ"ע מודו דבעינן לשמה אף