שואל ונשאל חלק א מג

לברך שהחיינו כשמדליק ע"ש ומדברי הפר"ח ז"ל שהביא בס"ק ג' שלושה מחלוקות בדבר בברכת הראיה ואפי"ה כ' בס"ק א' דלכ"ע צריך לברך ע"ש מוכח דלא ס"ל כהמ"א ז"ל ומינה דלדעת הפר"ח למרן ז"ל דס"ל דכשמדליקין עליו בביתו א"ץ לברך על הראיה מ"מ על ההדלקה כשמדליק בליל ב' מברך זמן ג"כ והחלוק הוא מבואר דרבנן תיקון ברכת זמן וברכת על הנסים על ההדלקה או על הראיה איכא הדלקה אין לברך על הראיה ולכן כשמדליקין עליו בביתו לא יברך זמן ולא יברך ג"כ שעשה נסים אבל בליל ב' כשמדליק כיון שהוא עדיין לא בירך זמן מברך כמי שהדליק בליל א' ולא בירך זמן דמברך בליל ב' זמן כשמדליק ואדרבא ק"ו הוא וכאמור. וכן יש לדקדק ממ"ש מרן ז"ל סעיף ' ואם אח"כ בליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך שהחיינו דהוה ס"ד דהגם שבירך על הראיה זמן כשמדליק יצטרך לברך עוד זמן על ההדלקה ואי איתא דכשמדלקת עליו אשתו או אחרים בביתו א"צ לברך בליל ב' כשמדליק א"כ כ"ש וק"ו כשכבר בירך הוא על הראיה דא"צ לברך על ההדלקה והגם דיש לדחות דכשהדליקה אשתו הוי ממש כאלו הדליק הוא ובירך הוא דהו"ל ברכה על ההדלקה ולזה הוי עדיף מבירך על הראיה מ"מ אין זה מסתבר לענ"ד בכוונת מרן ז"ל והפוסקים דקיימי בשיטתיה ודברי הפר"ח ז"ל שכ' דלכ"ע מברך הם נראים עיקר ועי' לה' ביה עובד ז"ל שהכריע כהמ"א מדברי מרן ז"ל ואינו מוכרח כלל לענ"ד ואדרבא נר' עיקר כדעת מרן ז"ל כדכתיבנא וכאמור וא"כ נלע"ד לדינא לדעת מרן מברך ] אה"ב עונ"ל דבנ"ד לשון הטור שכ' ודוקא שאין עתיד להדליק וגו' אבל בענין אחר א"צ לברך ע"ש לשון זה מורה קצת שאם רצה לברך יכול ובזה ניח"ל מ"ש מרן בש"ע סי' תרע"ז ס"ג יש אומרים שאע"פ שמדליקים עליו וגו' מדליק וגו' ואם באמת במדליקין עליו אסור לברך איך מטעם זה שלא ראה יתירו לו להדליק ולברך על דבר שמן הדין פטור וע"כ לומר דבהדלקת חנוכה כיון שהוא לפירסום הנס לא נחשב זה כלל ברכה לבטלה וכמ"ש הריב"ש סי' קי"א בהדלקת נרות בית כנסת וה"ה והוא הטעם לזה שלא בירך רק אשתו אע"פ שמן הדין פטור יכול לברך ולא גרע מזה דסי' תרע"ז דפטור לגמרי ואעפ"כ מדליק ומברך באותה לילה וזה בלילה אחרת בשעת חיוב הדלקה וע' להלבושי רד מ"ש ע"ד מרן בסי' תרע"ז ואנו אין לנו רק דברי מרן שפסק סברתם להלכה כמ"ש בעה"כ]

אלא דיש לידון במאי דקיי"ל דסב"ל ואפי' נגד מרן וא"כ כיון דהמ"א ז"ל סובר דאין לברך וכן דעת ה' בית עיבר הו"ל סב"ל אזנם לע"ד אפ"ל דאין זה בתור ספק וכל מעיין שנראה לו עיקר כדעת הפר"ח הו"ל לדידיה אין כאן ספק ויכול להורות כדעתו והכרעתו [דומה לזה כ' ה' ישיב משה סי' של"ב ע"ש] ועוד דהמאירי ז"ל בשבת בפ' במה מדליקין כתב שמי שלא הדל ליק עדיין ובא לו בתיך ימי חנוכה שלילה הראשונה שהוא מדליק מברך זמן וסתם דבריו משמע דלא שנא הדליקי עליו בביתו לא שנא לא הדליקו מדלא ביאר דזה דוקא אם לא הדליקו עליו בביתו והגם דהמאירי לשיטתיה אזיל דס"ל שם דמי שמדליקין עליו בביתו חייב לברך כשרואה כמש"ש קודם זה ע"ש אינו נראה רכ' שם הדין הראשון בפלוגתא והדין הב' ביש מי שאומר נראה דלא תלו זה בזה ושלא כדעת המ"א והב"ע דתליין זב"ז וא"כ כיון דדעת אאד מן הראשונים שלא היה בדפוס בזמן המ"א ודעמיה ס"ל כן י"ל דאי חזו לדבריו הוו הדרי בהו. ועוי"ל דגם לדעת המ"א והב"ע חלווזבי מברכין דגם מרן עצמו אלו ראה דברי המאירי ז"ל הוה הדר ביה והיה מצריך לברך על הראיה גם דמדליקין בביתו וא"כ אין לומר שב"ל ועוד דברכה זי ברכת שהחיינו הרבה פוסקים ס"ל דא"ל בזה סב"ל ועוד דכבר כתב ה' א' דאין ספק דאם ראו החולקים דברי הפוס' שזכר היו מודים להב"ח ועוד דהו"ל ס"ס דשמא כהפר"ח דכ"ע מודו בנ"ד ואת"ל שה כהמ"א דתליא בפלוגתא שמא הלכה כהסוברים ומברך על הראיה גם דמדליקים בביתו והגם דבס"ס ג"כ אמרו סב"ל בברכת הודאה דאיכא