שואל ונשאל חלק א מב

לה' ברכות המים בסי' תקע"ה וס"א שנסתפק בנדונו שירדו גשמים בחג כדי מחרישה ופסקו והגיע טו"ב חשון ולא ירדו אם יש להתענות כסדר או לא. ומתוך תשובתו מתבאר שירדו להם ביום ט"ז תשרי ומסיק שם דאזדא לה סדר המשנה רק אם יש התאחרות ארבעים יום בין גשם לגשם כי אז מתחילים להתענות הצבור יע"ש וא"כ כ"ש בנ"ד דירדו אחרי שאלת הגשם וכפמש"ה הנז' שם בשם ה' גן המלך סי' קמ"ו דמדבריו מורה דליל האחרון של חג זמניה הוא. ועם כי לענ"ד יש להשיב על דברי ההנ"ז מצד שהיתה ירידתם טרם שאלת הגשם דכונת והרמב"ם נר' דקאי על שאלת הגשם מ"מ בנדון זה כפי הנר' אין מקום להסתפק

סימן י"א

ומה ששאל על מקום שגזרו תענית יחידים ואחד מהיחידים יש לו יארציי"ט ביום שבת שנדחה למחרתו כמ"ש מרן סי' תקס"ח ס"ט ואינו יכול להתענות יום על יום: תשובה דעתי הקצרה שיניח מלהתענות ויום א' ויתענה יום ב' עם יחידי הקהל ובתום ימי תענית היחידים יתענה ביום שיכול להתענות ומשאר הימים ומה שרצה כת"ר נר"ו לדמות זה אל מה שנחלקו בו רבני ג'רבא יע"א. לדעתי אינו דומה דשם היום קבוע לציבור ובנדון זה אין היום קבוע לא לצבור ולא ליוזיד אחרי שנדחה מהיום הנהוג ואין כאן גם חשש נדר

סימן י"ב

ומה ששאל בעיקר המחלוקת שזכר מוהרמ"ז ז"ל בספרו וידבר משה סי' י"ד אם לגזור תענית ויהיה יום ג' שהוא יו"ד טבת במקים יום ב' ואחריו יום ה' ב' איך ראוי לעשות זכורני כי מזה זמן לא רחוק עמדנו ע"ז ונראה לנו דדברי מוהרס"ך ז"ל נכונים בטעמם ועוד הכרענו כן מאיזה הכרעות אחרות שלא נזכרו שם ועשינו מעשה בתענית של גשמים וצירפנו יום תענית צבור שהוא בשאר ימי השבוע עם ב' ימים של שני וחמישי. זהו הנלע"ד הכו"ח ביום ז"ך חשון תפר"ח ע"ה כילפיון משה הכתןוסילט"א סילט"א

סימן י"ג

שאה מי שהיה בעיר אחרת בליל חנוכה א' והדליקו עליו חנוכה בבית ובירכו כל הברכות אם בפרטות לביתו אם בצירוף בתי החצר בברפות כוללות לכלם ובליל ב' בא לעירו ובא להדליק הוא האם מברך שהחיינו או לא

תשובה מסתברא לי שמברך דהו"ל כמי שהדליק בליל א' ולא בירך זמן דמברך בלי, ב' זמן כמ"ש מרן ז"ל בסי' תרע"ו ס"א ע"ש וכ"ש הוא דמי שכבר הוא עצו יצא ידי חובת הדלקה ואפ"ה מברך ליל ב' וכ"ש זה שההדלקה היהה וע"י אשתו או בניו או קרוביו וכ"ש אם לא בירכו בעדו בפרטות לביתו ואין סברא כלל לומר דכיון דנעשית ההדלקה עם ברכת שהחיינו בביתו הו"ל כאו רירך הוא דלא מצינו שזה מבתך זוזה לא שמע שיצא ידי חובתו רק לענין ההדלקה דמהני דעיקר המצוה היא ההדלקה והרי שלותו וכיוצא בו הדליקו אבל לענין ברכה של הזמן איך אפ"ל שזה מברך וזה מועיל גם שלא שמע ולא ענה אמן כלל דהרי אפי' שמע וענה אם לא נתכוון זה לצאת וזה להוציא לא יצא וכן ראיתי להפר"ח ז"ל ס"ן א' שכ' מי שהדליקו עליו בביתו והוא בספינה או עשה שליח להדליק לבני ביתו והוא אינו בבי לכ"ע צריך לברך שהחיינו כשידליק וכן ראיתי להמ"א ס"ק ב' שהביא דדעת הב"ח דאם אשת הדליקה עליו בראשון צריך לברך בליל ב' שהחיינו דאשתו אינה פוטרת גופו לא ביתו וסיים על זה ולי נראה פשוט דלהפוסקים כשאשתו מדלקת עליו א"צ לבתך על הראיה א"כ ה"ה דאין