שואל ונשאל חלק א מא

סימן ח' תשובת מוה"ר הגדול הי"ו על זה מע' ידידינו הרה"ג החה"ש הדה"מ כמה"ר משה כ"לפ'ון הכהן הי"ו וגו'

לענין חשבון התקופה אשר שאלת. דע כי חשבון התקופות הוא מקולקל כי אם התקופה בשעה א' אחר חצות איך תחשוב בכל הערים שעה א' אחר חצות והלא עת חצות בא"י הוא בשאר ארצות קודם חצות הרבה יש עיר שהיא מקדמת ב' שעות ויש ג' שעות או יותר ויותר א"כ בכל עיר איך תחשוב והלא אין החשבון מכוון. רק לענין שבת גילתה תורה שבת היא לכם מסורה לכם בכל מקום שהוא שבת בכל מושבותיכם וע' בס' פני דוד פ' תשא אות ז' עש"ב. אבל לענין תקופה איך תדע באיזה שעה התקופה ומפני זה יש חכמים אינם חשים לתקופה אבל אנחנו אין מגלים את הדבר להמון העם שלא לזלזל בשום מנהג בעולם והולכים אחר המנהג שנהגו כבר וא"כ לענין תקופה נהגו לחוש לשני הסברות של הלבוש ושל התוי"ט וכן אנו נוהגים ובשנה זו הכרזנו משעה אחר חצות עד ג"ש ורביע (ערבי) כי המעריב בשבע ורביע (ערבי) ודו"ק בחשבון ותמצא כן וקצרתי לפי הפנאי וכי' ע"ה משה שתרוג ס"ט: סימן ט' שאלה איך הוא הקידוש על הפת במקום דליכא יין

תשובה נוטל ידיו תחילה ומברך על נטילת ידים ואח"ך אומר מה שדרכו לומר קודם הקידוש על היין וכשמגיע לברכת היין מברך המוציא לחם מן הארץ ואח"ך מקדש ברוך וגו' אשר קדשנו וגו' מקדש השבת ואח"ך בוצע את הפת ואוכל ועי' להרמב"ם ז"ל פכ"ט מה' שבת ה' ט' שכ' היה מתאוה לפת יתר מן היין או שלא היה לו יין הרי זה נוטל ידיו תחילה ומברך המוציא ומקדש ואח"ך בוצע ואוכל וביאור דבריו כמ"ש אלא שקצר במה שהוא מבואר. וכ"ז בלילה אבל ביום אם אין לו יין אוכל בלא קידוש כמ"ש מרן ז"ל סי' רפ"ט ס"ב ע"ש. ומ"מ נלע"ד דנוטל ידיו ואומר הפסוקים שרגילים לומר קודם קידוש היום מזמור לדוד וגו' אם תשיב משבת וגו' ושמרו וגו' על כן ברך וגו' ויקדשהו ובמקום ברכת בפה"ג יאמר המוציא ובוצע ואוכל ומ"ש מרן ז"ל אוכל בלא קידוש היינו שאין לומר אשר קדשנו במצותיו ורצה וגו' מאחר דקידוש היום אינו אלא ברכת בפה"ג והרי אין לו ולא הוצרך להזכיר הפסוקים שאינם עיקר הקידוש או עדיין לא נהגו בזמנו לאמרם. אך בזה"ז נראה דינהוג כנז' ובעה"ו אחפש עוד באחרוני' בזה הכו"ח ביום ט"ז אדר התרצ"ב ע"ה כ'לפ'ון משה הכהן סילט"א: סימן יו"ד לעיר מדנין יע"א נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' מרדכי סג,רון הי"ו. מפני מה פה אי ג'רבא לא גזרו תענית יחידים אחרי שלא ירדו גשמים שיעור הראוי לחרישה

תשובה זמן הזכרת הגשם הוא בתפלת מוסף של יו"ט האחרון של חג כמ"ש מרן ז"ל באו"ח סי' קי"ד ס"א ופה אי ג'רבה אחרי הזכרת הגשם ירדו בליל ויום שמחת תורה שיעור המספיק לחרישה וא"כ נר' שאין מתענים היחידים הגם שלא היה חרישה מבעלי השדות שכן מדוקדק בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' תענית ה"א הרי שלא ירדו להם הגשמים כל עיקר מתחי' ימות הגשמים ומשמע מלשוני דהיינו מעת הראוי לירידת הגשם והוא הזמן שמזכירים בו הגשם שאם היתה כונתו רק על השאלה של הגשם היה כותב להדיא מתחי' שאלת הגשמים. ועם כי לא מצאנו דבר זה מפורש לא יכולנו לעשות מעשה לגזור על היחידים טרם ראותינו ההפך מזה. ובפרט דמבואר בב"י בס"ס תקע"ה דהט' שמתענים היחידים ולא הצבור מפני שאין בדבר צורך כ"כ יע"ש וא"כ אפ' דדי בזה וצ"ע עוד לעת הפנאי בעה"ו. שוב ראיתי