שואל ונשאל חלק א שלג

כלשון המשנה וכמו שהוכחנו מלשון המשנה ותו דאי איתא דאיסור זה דוקא בא"י הו"ל להרא"ש לבאר דבתראה ופוסק הוא וכ"ן דעת הרי"ף ז"ל וכ"נ דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ה מה' נזקי ממון ה"ח וכבר עשו בבל כא"י לאסור בה וגו' ובה' ט' כתב וכן אסרו חכמים לגדל חזירים בכל מקום ולא את הכלב אא"כ היה קשור בשלשלת אבל מגדל הוא כלבים בעיר הסמוכה לספר ביום קושרו ובלילה מתירו ואמרו חכמים ארור מגדל כלבים וחזירין מפני שהזיקן מרובה ומצוי ע"ש הרי דבתחילה היה מדבר בא"י ואח"כ אסר בכל מקום. גם למדנו דכלבים וחזירים כחדא נינהו גם מתבאר מדברי הגמרא והרא"ש והרמב"ם והרי"ף דלכל הכלבים אסרו שכן כתבו סתם כלב ולא חילקו ומזה ק"ל על הטור ז"ל ח"מ סי' ת"ט שכ' וז"ל ואסור לגדל כלב רע אא"כ הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם דמנ"ל הא דדוקא בכלב רע הוא דאיכא איסורא ותו קשה איזהו השיעור לקרותו כלב רע. ונ"ל דהטור ז"ל ראה אותם הכלבים של בני אירופא שהם יושבים דוממים ואינם נובחים ולא נושכים והוק"ל דכל כה"ג מאי איכא למיחש ולכן כתב דלא דיברו רק מכלב רע דהיינו שנושך ונובח וכ"ן מדברי מרן הב"י שעל דברי הטור ז"ל הראה מקום לדברי הגמרא בקמא וכ' שפירש"י את הכלב מפני שנושך ונובח ומפלת אשה מיראתו ע"ש וכ"ן דעת מרן בש"ע שפסק כדברי הטור הנז' ע"ש

למדנו מכ"ז דכלב שהוא נושך ונובח הוא נקרא כלב רע וא"כ אסור לגדלו אפילו בלתי מחאת שותפו. איברא די"ל דעירינו אי ג'רבא מקום שם אנחנו דרים בית ישראל הנקרא אלחארה אלכבירה כיון דמסובבים מהגוים דמיא לעיר הסמוכה לספר דהתירו בגמרא ופוסקים וכ"פ הטור ומרן ז"ל שם. אך עכ"פ הנה מבואר דמן הדין מחוייב גם בכה"ג לקשרו ביום ולהתירו בלילה ומשמע דהקשירה היא כעין קשירה הנז' בש"ע שכתב אא"כ הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם מדלא כתב דכה"ג דסמוכה לספר יקשרנו גם בחבל או גמי וכן הדבר מוכרח ומוכרע ממקומו דכיון דהוצרכו ברישא לשלשלאות של ברזל אלמא דאינו משתמר אלא בכך א"נ אין לב השומעים בטוח רק בכה"ג וא"כ ה"ה לעיר הסמוכה לספר ומכ"ז מתבאר דלא מהני לזה לא סגירת דלת ולא אזהרה ושמירה לכל עובר ושב. גם מתבאר מזה דגם במקום דבעינן שימור כגון נ"ד אין להתיר כדמצינו בעיר הסמוכה לספר ואין שום טעם וסברא לחלק בין זל"ז דא"כ אין לדבר סוף ואיזה שיעור יהיה בדבר. וזה ברור ופשוט לע"ד ומעתה א"ץ לכל מה שטענו זה ע"ז וזע"ז כנז' כיון דאפילו בביתו לבדו בלתי שום שותף עמו דינא הכי הוי וכאמור. והגם דמור"ם ז"ל שם כתב די"א דהשתא בכל ענין שרי ופוק חזי מאי עמא דבר מ"מ אנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל. ותו דגם מור"ם ז"ל סיים מיהו נראה דאם הוא כלב רע שיש לחוש שיזיק בני אדם דאסור לגדלו אא"כ קשור בשלשלאות של ברזל ומבואר דמרן לא מיירי בכה"ג ואפ"ה קורא לו רע ואוסרו ובלא"ה בנ"ד יש בו חשש זה וכנסיון שהורה וא"כ גם למור"ם אסור: איבר

איברא דמ"ש הטור שלשלאות של ברזל לכאורא זה לא נזכר בגמ' ובמשנה רק שלשלת סתם ולפו"ר נ"ל דסתם שלשלת היינו של ברזל אלא דא"כ למה הוצרך הטור לבאר זה והגם די"ל דכן דרכו לבאר מ"מ יותר נ"ל דסמך לו על מה שמבואר להדיא בתוספתא פ' ח' ה"ה דבעינן שלשלאות של ברזל ע"ש

ומ"מ ליתר שאת אמרתי לעמוד על דברי השואל לראות הצדקו דברי הרוצה או המסרב מצד זה דבאים קרוביו לבית השותפות

והנה מרן ז"ל בח"מ סי' קס"א ס"א כ' אחד מהשותפים בחצר שבקש להעמיד בה בהמה או רחיים או לגדל בה תרנגולים חבירו מעכב עליו וכן שאר דברים שאין דרך בני המקום לעשותם בחצרותיהם בכלם השותפים מעכבים זא"ז וא"כ בנ"ד בלא"ה יכול לעכב עליו מלהביא כלב בתוך הבית מכ"ש מבהמה או תרנגולים. והגם דתלי לה מרן ז"ל בדרך בני המקום