שואל ונשאל חלק א שלד

וא"כ בעיר זו ג'רבא דהרבה חצרות יש שיש בהם כלבים אינו יכול לעכב. האמנם כד דייקינן פורתא ז"א דרוב העיר ככלם אין בחצרותיהם כלבים כידוע. ואפילו אם יהיה להפך דרוב העיר יש להם י"ל כיון דמיעוט אין להם אין ללכת בזה אחרי הרוב כיון דלא יש מנהג פשוט בכל העיר. ותו דבלא"ה לא מהני מנהג אלא בדבר שאינו כ"כ גרוע אבל בדבר גרוע שהוא נגד הדין הא ודאי דיכול לעכב ודומה לזה פסק מרן שם בכביסה דאינו יכול לעכב ומבואר דגם דנהגו להתבזות אינו יכול לעכב עליו דיכו"ל איני יכול לקבל זה כי הוא מנהג גרוע וכמ"ש הסמ"ע להדיא ע"ש וכ"ש בנ"ד ותו דהגם דיש מנהג בעיר אין מנהג זה אלא בכלבים פשוטים שאינם רעים אבל בכלבים רעים לא ימצא בעיר אחת ושנים ואין מביאין ראיה מהיחידים ונמצא לפ"ז דלע"ד יכול לעכב עליו אפי' אם החזיק כל שראה דבר שנתחדש דהיינו שגורם הזיק כגון שהיה קשור ובא להתירו או כגון שלא היה הכלב קשה ונובח והיה קשה ונובח ומבעית וכיוצא

גם מה שטען מצד קרוביו שבאים לביתו ואם יהיה הכלב בלי קשירה נמנעים מלבוא נראה דאם אין להשותף יכולת לעכב על שותפו שיכנסו קרוביו אז יוכל השותף לעכב שלא יהיה בלי קשירה מטעם קרוביו. והנה דבר זה נלמד מדברי מרן ז"ל סי' קנ"ד ס"ב דלא יכול לעכב רק לשכון אך לעמוד איזה שעות משמע מדברי מרן ז"ל דשפיר דמי דאי איתא הו"ל לאשמעינן רבותא דגם בכה"ג מצי מעכב ועוד דהנה מור"ם שם גם בבאים לשכון ולדור כתב די"א דיכול ואינו מעכב עליו וא"כ אפושי פלוגתא לא מפשינן לומר דגם בכה"ג פליגי. ומאחר שאינו יכול לעכב עליו ממילא יוצא דיכול הלה לעכב על פתיחתו את הכלב מטעם זה

ועוד נ"ל דיכול לעכב עליו מצד זה דשמא ימשך איזה הזיק מכלב זה לשום אדם בצאתו ושמא יהיה לו איזה עונש מצד הממשלה ח"ו כי אנשי הממשלה אינם מבדילין כלב זה של מי הוא רק שואלים על אנשי הבית ואיזה מהם שנמצא לפניהם ראשון ב"מ נתפס ואף שיקבל עליו השותף כל האחריות לא מהני מכמה טעמים ידועים. אמור מעתה דבהא סלקינן ותורה יוצאה מכל האמור מעלה דהאמת הוא דמכמה טעמי תריצי חייב שכנגדו לאסרו ולקשרו בשלשלאות של ברזל ביום ולהתירו בלילה

ובלא"ה בנ"ד דהכלב הוא של שכנגדו מלבד דודאי רשאי בשלו לקשרו כרצונו עוד בה דאם שכנגדו בא להעמיד זולתו יכול לעכב דהרי לא החזיק ומה שהחזיק הוא המסרב וכ"ז אם החזקה מועלת וכ"ש אי דמי זה לאינהו דלא מהני בהו חזקה ולדעתי כעת נ"ד עדיף מכלם וכל עת וזמן יכול לומר לא אוכל לסבול זהו הנלע"ד בזה ברור מאד ואכמ"ל עוד בזה כי לדעתי די והותר בכל מה שנזכר ואם יהיה צורך מה בל"ן אשובה שנית על כל הכתוב יצ"י י"מ וימ"ן אכי"ר הכו"ח ביום י"ט תמוז יה"ל ש' עזר"ת לפ"ק ע"ה משה כהן ס"ט

סימן ל"ג

שאלה חצר שיש בה איזה בתים מהם ביד יורשים דרים בהם מחיי מורישיהם ומהם ביד יורשים שאינם דרים בהם אבל משתמשים בהם ונפלו בחצר איזה כותלים ואיזה מרזבות הבור המקבל מי גשמים וכיוצא ותבע א' מהדרים לחבירו הדר שיתקנו אותם חלק כחלק וחברו אומר כי לא ישלם כלום כי הוא תובע שתהיה חלוקה בחצר גופה או חלוקת בתים או גוד או איגוד באופן שיהיה כל א' חלקו ניכר ואם זה אי אפשר מצד שאר יורשים שהם במדינת הים וכיוצא אינו משלם רק חלקו לבד ולא חלק שאר היורשים וחלק שאר יורשים ישלם התובע התקונים מכיסו כי לגבי דידיה הוא רוצה רק שתשאר כך. וחברו השיבו כי חצר זו אין בה דין חלוקה לחצרות שאין בכל חלק ארבע אמות של תורה מלבד ארבע אמות של פתחים ועוד דאין בכל חלק צרכי החצר כמו בור ובאר ומקוה ובהכ"ס ובית התבשיל וכיוצא כי אין בה רק א' מהנ"ל. ועוד דכל א' בא מצד ירושה ואי אפשר לכופו לצאת מהבתים המוחזקים בידו