שואל ונשאל חלק א שכט

ז"ל מערכת ש' אות מ"א ד"ה ואולם שנוהגים הב"ד של כת הקודמים וגו' וכן גם הם אחריהם דמי שנתחייב שבועה דאורייתא פותחים לו את היכל הקדש ומניחין ידו על התיק שיש בו ס"ת ואומר ,,וחק האד התורה שאיני חייב לו אלא כו"כ או שאיני חייב לו כלום'. (ור"ל דבשבועה דאורי' דהיינו מודה במקצת שייך שאיני חייב לו אלא כו"כ ובשבועת התורה להכחיש את העד או בשבועת המשנה שהיא כעין דאורייתא כמבואר בסי' צ"ג שייך שאינו חייב כלום ע"ש) אמנם בשבועת היסת מניח ידו על איזה ספר שיהיה מספרים המודפסים ונשבע בלשון האמור ע"ש. והימים שאין נשבעין בהם לכתחילה ודאי דאין משביעים ואין נשבעים ואם הממשלה יר"ה מכרחת להשבע אנוס רחמנא פטריה וכה"ג כתב מוה"ר בישוב משה ח"ב סי' צ"ב ע"ש והחכם עיניו בראשו לדחות אותו היום מלהשביע בו ובפרט שבועה דאורייתא או לפשר אם אפשר וה' ישמור את כל עמו ישראל אמן ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ל'

שאלה אב ובנו או אם ובנה שבאו להתדיין ונתחייב האב או האם לבניהם חרם סתם האם יכול להשביעם

תשובה מבואר מדברי הרשב"ש בתשו' סי' רפ"ט דאין לו להחרים אפי' חרם סתם דאין אדם משביע את אביו בשבועת האלה ושכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' ממרים והסמ"ג ל"ת רי"ט ע"ש בשם הגאונים ושכ"כ הטור. ואפי' הדרת הראש אני אומר שאין לו עליהם וכדתנן פ' זה בורר היה חייב לו שבועה וא"ל דור לי בחיי ראשך כלומר שידור לו בחייו לפי שמכלל הן אתה שומע לאו והו"ל כגורם קללה לאביו ע"ש וכ"ן דעת מור"ם ז"ל סי' רמ"א אלא דלא נתבאר שם דהחרם הוא שבועת האלה ונתבאר זה מדברי הרשב"ש וכן מתבאר מדברי הסמ"ג ל"ת רי"ט ע"ש. וכ"ן דעת מרן בב"י שע"ד הטור שהביא דברי הרמב"ם כ' שכ"כ הסמ"ג בשם הגאונים ושכתב ששבועת האלה הוא כמו שרגילים להחרים בנידוי ושמתא וכיוצא בזה. ומדברי כלם מתבאר דהגם דהב"ד הם המטילים ח"ס כיון דבתביעתו של בן הו"ל כאלו הוא המטיל עליו ח"ס דאלת"ה הי"ל להפוסקים הנז' להתיר שהרי מסתמא הב"ד הם המטילים ואת"ל דהבע"ד היה מטיל מ"מ היל"ל דע"י ב"ד שפי"ד גם שבועת האלה אלא ודאי כדאמרן ודו"ק

סימן ל"א

שאלה עיר שמינו בה הק"ק שני סופרים לעדות שטרות וכתובות וכיוצא ויש להם הורמנא דמלכא ולפעמים נמצא אחד מהם או שניהם קרובים ולפ"ד הסופרים הנז' שהיתה הכרזה מהב"ד שקבלו אותם הק"ק גם אם יהיו קרובים ולא נמצא עדים אחרים המעידים בזה רק הם בעצמם האם יכולים להעיד לקרוביהם

תשובה ראיתי למרן ז"ל בח"מ סי' צ"ג סי"ח שכתב דאם הקהל מינו עדים ותיקנו שלא ישוה שום עדות זולתם כשרים להעיד אפילו לקרוביהם כיון שקבלום עליהם ע"ש ומזה משמע דגם דלא היתה הסכמה והכרזת ההסכמה בדבר זה רק מינוי לחודיה מועיל ומהני והויא קבלה שהרי מרן ז"ל כתב הענין תחילה ואח"כ הדין דכשרים וגו' ובענין לא נזכר כלל קבלתם לעדות הקרובים רק ממה שמינו אותם ותקנו שלא ישוה עדות זולתם הו"ל בזה קבלום עליהם. וטעמא דכיון שתקנו שלא ישוה וגו' משמע ומבואר מזה דגם על הקרובים ה"נ הוי. גם מבואר מזה דלא בעינן לא קנין ולא הסכמה שהרי בעצם הענין ובדברי מרן לא נזכר לא קנין ולא הסכמה בזה

אך ממ"ש מור"ם ז"ל שם וז"ל אבל אם מינו סתם עדים בעיר אין כונתם שיעידו לפסולים