שואל ונשאל חלק א שכח

בדבר משה שם ע"ש וא"כ כ"ש בדליכא רגלים לדבר דלא חשיב ליה הראב"ד שם לטענת בריא שהרי הרמב"ם ז"ל כתב שם כמה דינים ומכללם דבר פלוני גנוב מביתי ולא היה שם אלא אתה קרוב בעיני שאתה גנבתו וגו' הרי זה פטור אף משבועת זה. וזה נראה דדומה לרגלים לדבר שכתב מור"ם ואפי"ה הראב"ד לא פליג בהכי כיעו"ש. ועוד נראה דכיון דמרן ז"ל דעתו כהרמב"ם וכמ"ש חו"ר תונס שם נראה דגם בכה"ג דאיכא רגלים לדבר דעתו כהרמב"ם אלא שבש"ע קיצר וכ"ן דעת מור"ם ז"ל בדעת מרן ז"ל מדכתב דין זה בלשון וי"א דמשמע דלדעת מרן אינו נשבע אפי' היסת

והגם דהעה"ש שם אות נ"ו כתב דמ"ש הרמב"ם ז"ל קרוב בעיני וגו' דוקא באומר כן אבל בטען ברי לי שאתה גנבתו משביעין אותו אע"ג דאינו טוען שראה אותו לולי דבריו ז"ל נלע"ד דכל שלא ראה בעיניו אי אפשר במציאות להיות בריא ולכך קרוב בעיני קרי ליה ודומה זה לענין עדות דאין אדם מעיד רק על מה שראה בעיניו אבל במה שלפי דעתו ודאי אין זה עדות ולכן אי אפשר לו לישבע רק על הודאי הגמור שראה וכ"ד הרי"ף בתשובה סי' נ"ח] ואולי דהרב ז"ל כתב זה רק לישב דברי הרמב"ם לפי דעת מור"ם אבל לדידן דבתריה דמרן גרירין דלא ס"ל כמור"ם וכמ"ש דברי הרמב"ם ז"ל יתפרשו כפשטן

ועוד דלפי מ"ש העה"ש עצמו בסקט"ז בשם תשובת הרמב"ם ז"ל בפאר הדור סי' קצ"ה כל דתלוי הדבר בהיפוך השבועה ולדעת הסמ"ע אפי' ברגלים לדבר אינו יכול להפך השבועה ואפי' אם רצה התובע לישבע אין שומעין לו [וכמו שביאר דבריו העה"ש ז"ל שם] א"כ גם ברגלים לדבר אינו יכול להשביעו וע' להעה"ש שם בעיקר דברי הרמב"ם ז"ל בפאר הדור וק"ל דלפי מה שמפרש דאם רצה התובע לישבע יכול להשבע כיון דקרוב לודאי א"כ למה אינו יכול להפך הנתבע על התובע שבועה בע"כ וצ"ע והנלע"ד כדכתיבנא. ובלא"ה בנדון זה ליכא רגלים לדבר כההיא דמור"ם וגם העה"ש מודה. ובפרט דהבא להשביע עליו להביא הראיה ושכנגדו יכו"ל קי"ל כמאן דפוטרני מהשבועה וצי"ב עוד

סימן כ"ח

ומה ששאל אם יכול להפוך את השבועה על שכנגדו וישלם לו מה שאומר שגנב

תשובה לא ידעתי איך אפשר שישבע שכנגדו או שיקבל אפי' ח"ס כיון שאין לו אלא חשדא ואיך ישבע או יקבל ח"ס על מה שלא ראה בודאי. וכן מתבאר מדברי מרן ז"ל ח"מ סי' פ"ז סי"א דבשבועה הבאה על הספק לא שייך היפוך ע"ש. ואם כונתו שישבע לו או יקבל ח"ס שחושדו בכך נראה דיכול להפך על שכנגדו שיקבל ח"ס שחושדו בכך וכמו שנראה מדברי מרן ז"ל שם בשם יש מי שאומר שכן נראה דעת מרן ז"ל ע"ש

סימן כ"ט

ומה ששאל א) איך תהיה השבועה שבין אדם לחבירו אם כופר הכל או מודה במקצת ב) ואיך דין השבועה בנכרי שבא להשביע לישראל ג) ואיך ענין השבועה בעת האמירה לנשבע ד) על הימים שכתוב בעיבור שאין נשבעין ואין משביעין

תשובה אם מודה במקצת חייב שבועה דאורייתא ואם כופר בכל חייב שבועת היסת. וטענת הגוי היא טענת ספק וכמ"ש ה' משכנות הרועים מערכת ש' אות נ"ד ואין בה אלא ח"ס. ומ"מ אם הממשלה יר"ה דנה על זה שבועה דינא דמלכותא דינא ומשביעין אותו כפי מה שיצא המשפט בערכאותיהם ואם הם תולים בדעת הדיין מטיל עליו ח"ס כפי מה שהדין נותן והנכון להשתדל לפשר ביניהם כפי מה שיראה להדיין אז וכן אנו רגילים להשתדל לפשר ביניהם בכל מה שאפשר ואם לא אפשר ביכול הכתוב מדבר. וסדר השבועה כתב ה' משה"ר